מידות המכשיר לא שונות בשמי הסלולר; 16 ס"מ אורך, 7.4 ס"מ רוחב, עובי של 8.1 ס"מ ומשקל של 179 מאפשרים אחיזה מלאה עם כף היד. הגב כמצופה עשוי פלסטיק בגימור מט ואל תצפו לחומרים איכותיים יותר, טקסטורה מחוספסת או מראה מנקר עיניים. ה-Note 11 בגרסתו האפורה-כהה ניחן במראה מאוד טכני וייעודי למטרתו הבסיסית - אתם לא משלמים כאן על יופי וה-Note 11 דואג להזכיר זאת. חריץ מורחב בצד מאפשר להכניס SIM כפול וכרטיס זיכרון בנוסף, שימושיות גבוהה לבעלי מספר טלפון נוסף לצרכי עבודה.
עוברים למסך ה-6.4 אינץ' בתצוגת AMOLED נהדרת שלא שכיחה מדי במכשירים מוזלים, ויש גם קצב ריענון של 90Hz שמשיגים את תנועת ההחלקה האלגנטית שאנחנו אוהבים לקבל בשיטוט בין תפריטים, פי כמה במכשירים המתומחרים כה נמוך. שיא בהירות המסך עומד על 1000nits, עוד נתון מכובד שמגיב היטב לאור השמש ולא יוצר יותר מדי השתקפויות. בזמן שהבהירות במסך בוהקת כנדרש, החיישן האוטומטי לפעמים מחמיא מדי לסיטואציה וגורם למסך להתכהות משמעותית, הרבה יותר ממה שביקשנו. הרזולוציה המקסימלית עומדת על 2400X1080 פיקסלים, מידה שמיישרת קו עם רוב המכשירים (יחס של 20:9) ויחס תצוגה/גוף מסך עומד על 84.5%, עוד נתון לא רע ורק השול התחתון מעט רחב מהיתר. תצוגת Always On גם זמינה, אלא שזו נעלמת לאחר 10 שניות – ולא ניתן לבטל את הטיימר בתפריט התצוגה. עניין לא ברור שמוציא את העוקץ משיטת התצוגה המבוקשת.
על עיבוד הנתונים אחראי מעבד Snapdragon 680 מתומן ליבות, לצידו מעבד גרפי Adreno 610 ו-6GB של זיכרון RAM ולטובת המשתמש פנויים כ-128GB של נפח אחסון פנימי, לצד אופציה להרחבה באמצעות כרטיס
זיכרון פנימי MicroSD, עד כ-1TB נוספים. למשתמשים נותרים בפועל כ-80-85GB אחרי שהתקנו את אפליקציות הרשתות החברתיות שלנו, ווטסאפ, טלגרם והוספנו כמה קבצים אישיים. בהוספת כרטיס זיכרון חיצוני אין באמת מצוקת אחסון, גם לאגרני המידע מביננו.
התחלנו בבדיקת GeekBench 5 שמודד את יכולת המכשיר לעמוד בפני משימות מעבד שגרתיות וקיבלנו 386 נקודות ב-Single-Core ו-1717 נקודות ב-Multi-Core, תוצאות פושרות מאוד לעומת מכשירי ביניים ומעלה, שלא לדבר על מכשירי הפרימיום כמובן. ועדיין, הוא מצליח "לסחוב" בשוטף ורק ברגעים מאוד מובחנים מרגישים בסימני עייפות: אתחול מכשיר ממושך, מעבר לצפייה בתמונה שהרגע צילמנו דרש מאיתנו כמה רגעים ושליפת צילום מסך מתוך גלריית הווטסאפ העמוסה שלנו היא מטלה איטית מהרגיל עבור מעבד ה-Snapdragon 680.
עברנו לבדוק את יכולות הגיימינג של המכשיר וניסינו להריץ את בדיקת 3DMark איתה אנחנו בוחנים את ביצועי הגיימינג הסינתטיים של כל המכשירים הסלולריים שעוברים לידנו. אלא שגם האפליקציה המפורסמת וגם האפליקציה המתחרה GFXBenchmark לא מצליחות לבדוק את יכולות המערכת בגלל בעיית firmware ידועה של שיאומי, שמצדה חוסמת שירותים שכאלו – ולא בפעם הראשונה. עברנו מיד למבחן המציאות: ב-Call of Duty Mobile הרגשנו פשרות מינימליות, שהתבטאו בעיקר בתנועה שאינה החלקה ביותר ואולי נפילות
פריימים קלות כשהצטרפו לפריים אפקטים תובעניים, אבל בסך הכל חווית הגיימינג מפתיעה לטובה ואי אפשר להתעלם מתג המחיר הנמוך שהוצמד לביצועי המערכת המפתיעים הללו.
ממשק MIUI 13 מבית היצרנית מתלבש על
אנדרואיד בגרסה 11 ולא האחרונה ביותר שיצאה, לאכזבתנו. בממשק תמצאו את הפיצ'רים הברורים מאליהם כמו מצב קריאה נוח, ערכות נושא יצירתיות, התראות בשוליים זוהרים, מאיץ משחקים, חלונות צפים לתגובה מהירה מבלי להיכנס אל תוך האפליקציה ויש גם תכונה שימושית שמאפשרת שימוש כפול במשיכת אצבע מלמעלה; בהסטה מלמעלה של החלק הימיני של המסך נחשפים מתגים שימושיים כמו הפעלת/כיבוי Wi-Fi, מעבר למצב טיסה, GPS, בלוטות' – וכולם עריכים כמובן וניתנים לשינוי במיקומם. בהחלקת החלק השמאלי של המסך מוצגות ההתראות בלבד. מתוכנות פרסומיות לצערנו לא תוכלו להתחמק ויש כאן יותר מדי "עזרים" וכלים שיווקיים, שלפחות מאפשרות להסיר אותן מהמערכת לצמיתות ולא רק להשבית.
באגף האבטחה שמחנו לגלות שצמד חיישנים ביומטריים שולבו במכשיר, סורק טביעת אצבע ופנים. סורק האצבע מוקם במקש ההפעלה/כיבוי בצד המכשיר והזנת האגודל שלנו ארכה כמה שניות, שלאחר מכן זוהה בהצלחה במשך רוב ימי הסקירה ואולי מלבד כמה אי-זיהויים שהתבטאו ברטט קל כחיווי, קשה שלא להחמיא לחיישן היעיל. חיישן הפנים גם הרשים: הוא סרק היטב את הפנים ולא פעם הקדים בחצי-שניה את זיהוי האצבע שלנו שהונחה במקביל על החיישן. גם בחושך קיבלנו זיהוי מוצלח של תווי הפנים שלנו, כולל בחדרים חשוכים לחלוטין כאשר רק בהירות המסך הנמוכה חשפה את פנינו.
הרזולוציה קובעת את מידת חדות התמונה ואת רמת הפירוט שלה, והיא נמדדת במספר הפיקסלים שמרכיבים את התמונה השלמה. ככל שהרזולוציה גבוהה יותר התמונה תהיה מפורטת וחדה יותר, וככל שהמסך גדול יותר דרושה רזולוציה גבוהה יותר כדי להציג תמונה איכותית. עם זאת, מסכים זהים בגודלם, בעיקר הגדולים שבהם, יכולים להיות בעלי רזולוציות שונות, ומי שמייעד את המכשיר לצילום, וידיאו ומשחקים, יעדיף רזולוציה גבוהה יותר. הרזולוציות מתחילות מ-90X60 פיקסלים במסכים קטנים, 160X128 פיקסלים במסכים בינוניים, ומסכים גדולים, המצויים בדרך כלל בטלפונים מתקדמים או חכמים (Smart Phones), מגיעים עד לרזולוציה של 640X480 פיקסלים.
כל מכשיר סלולרי מצויד בזיכרון פנימי לצורך אחסון מידע, ובחלק מהמכשירים קיים חריץ הרחבה לכרטיס זיכרון. חשיבותה של יכולת האחסון במכשיר עולה ככל שהשימוש בו כנגן מוזיקה או כמצלמה עולה. מי שמעוניין לעשות שימוש כזה במכשיר, או להשתמש בו לאחסון מידע אחר, מוטב לו לבחור במכשיר עם חריץ הרחבה לכרטיס זיכרון.
יכולת האחסון של המכשירים התומכים בנגינת קובצי מוזיקה נמדדת במגה בייטים (MB), ונעה בדרך כלל בין מגה בייטים בודדים, שמספיקים לשמירה של שיר או שניים, ועד ל-160MB המאפשרים שמירה של 80-40 שירים בתלות בסוג הקובץ ובאיכותו.
תמונת הוידיאו מורכבת מרצף של תמונות בודדות שנקראות פריימים. ככל שמספר הפריימים לשנייה גדול יותר הסרטון יראה חלק ורציף יותר. במרבית המכשירים הסלולריים קצב הפריימים לשנייה עומד על 15, שזהו נתון בינוני שמספק תמונה מעט מקרטעת ולא חלקה. קצב פריימים של 30 בשנייה הוא טוב דיו ומספק תמונה חלקה ורציפה.
מאנדרואיד היא אחת משלוש מערכות הפעלה בסמארטפונים. היא מתאפיינת בפתיחות ובהתאמה למגוון עצום של מכשירים. אנדרואיד מאפשרת התאמה אישית נרחבת של כל תכונה ומאפיין, וקל להחליף כל תוכנת בסיס (מחייגן ועד דפדפן) באפליקציה אחרת. ישנה תמיכה בווידג'טים בעמודי הבית שמציגים תוכן רלוונטי ולא רק אייקונים. בנוסף, ניתן לפתוח את מרבית מכשירי האנדרואיד להרשאות מתקדמות (Root) בקלות יחסית, ואף להחליף את גרסת המערכת (ROM) באופן עצמאי לגרסאות אחרות.החסרונות של אנדרואיד הם פעולה פחות זורמת וחלקה, בדרך כלל, מהמתחרה של אפל, ובפרגמנטציה רבה – לאמור, בגלל מגוון המכשירים והקונפיגורציות, חלק מהאפליקציות אינן מתאימות לכל המכשירים ועדכוני הקושחה מגיעים לעיתים באיחור, מפני שכל יצרן צריך להתאים את התוכנה למכשירים שלו בנפרד.