מידות המכשיר: גובה 16 ס"מ, רוחב 7.6 ס"מ, עובי 9 מ"מ ומשקל של כמעט 200 גרם נחשב למעט גדול מהסטנדרט. בצד ימין מקש ההפעלה/כיבוי, בצד השני מקשי הווליום ובתחתית חריץ ה-SIM שמאפשר להכניס שני כרטיסים במקביל. גב ה- GT Neo 2 מרשים ברמת הנראות, עם מעין גימור כרום שמשתקף באלגנטיות מול תאורה משרדית. ממשיכים לתצוגה, מהרכיבים המרשימים במכשיר: מסך בגודל 6.6 אינץ' עם תצוגת AMOLED נהדרת, תמיכה ב +HDR10, בהירות שיא של 1300nits ויחס גוף/מסך של 85.7% הם חגיגה מרשימה ובוהקת לעיניים ובכל הנוגע לאיכות התצוגה, אין הרגשה של בינוניות. הרזולוציה המקסימלית עומדת על 1080X2400 פיקסלים ולצד קצב ריענון אוטומטי ששיאו מגיע ל-120Hz, חוויה אלגנטית וחלקה לעיניים, ה-GT Neo 2 חושף שרירים שתואמים למכשירי דגל שיצאו בשנה האחרונה, בקטגוריית התצוגה לפחות. כמקובל, ישנם מספיק מצבי תצוגה נוחה לעיניים, כולל תזמון שלהם כך שיופעלו בשעות הערב להעדפתנו האישית, למשל.
עוברים לעיבוד נתונים: מערכת השבבים Snapdragon 870 5G מבית Qualcomm אחראית על הרצת הנתונים, מלווה ב-12GB של זיכרון RAM ומעבד גרפי Adreno 650. המעבד לא נחשב לרכיב מסדרת הדגל, אבל עדיין הוכיח יעילות בסיטואציות שכיחות מחיי היום יום; מעבר זריז בין מיילים, פתיחת משימות תובעניות במקביל, שיטוט מהיר בין תפריטים ומענה לווטסאפים משרדיים לא גורמים לו לשיהוקי מערכת. עדיין יש עיכובים קטנים, כמו עליית אפליקציות מסורבלת לאחר אתחול שדורשת מהמשתמש כמה שניות נוספות, או למשל מסך פתיחה שנפתח בגמגום קל בבוקר בתום חוסר מעש לאורך הלילה. במבחני הביצועים של GeekBench 5 יצאנו מרוצים: 1,006 ב-Single-Core ו-3,093 נקודות ב-Multi-Core הן תוצאות שאפשר לסמוך עליהן, גם אם רק מדובר בתנאי מעבדה.
גם בגיימינג התרשמנו לטובה. נתחיל דווקא מהמבחנים הסינתטיים: במבחן Wild Life קיבלנו 4,228 נקודות ובגרסה האקסטרימית שלו 1,231 נקודות, אמנם לא תוצאות שמתקרבות למכשירי דגל אבל לא משהו שלא יכול להסתדר עם כמה מהמשחקים הבולטים בשוק. ב-Call of Duty: Mobile לא חווינו שום ירידת
פריימים וחווית המשחק היתה חלקה למדי, בעיקר בזכות מסכי טעינה קצרים בצורה מפתיעה. ב-PUBG הביצועים היו הפכפכים ולמרות שברוב הזמן הצלחנו לשחק בהנאה, אי אפשר שלא לשים לב להבדלים קטנים כמו בתנועת הדמות הפחות-חלקה לעומת מכשיר פרימיום, במהירות התגובה של המגע או במעבר בין תת-תפריטים במשחק.
באגף האחסון הפנימי תמצאו 256GB מובנים בטלפון, כשבפועל נותרים למשתמש כ-205-210GB אחרי שקבצי המדיה הלא-נגמרים של ווטסאפ ושאר אפליקציות הכרחיות תופסות את מקומן. תוסיפו עוד קבצים אישיים בנפח 5-10GB למשל וקיבלתם בסך הכל כ-200GB פנויים "באמת". לא מדובר בנפח נמוך, אם כי אגרני המידע יתאכזבו לגלות שב-GT Neo 2 אין אופציה להכנסת כרטיס זיכרון, כך שבמוקדם או במאוחר הם יצטרכו לסמוך על שירותי ענן חיצוניים.
בכל הנוגע למערכת הפעלה, המכשיר מגיע מהקופסא עם
אנדרואיד 11, עליו מולבש ממשק Realme UI 2.0 שמזכיר מאוד ממשקי מכשירים סיניים אחרים ואם ראית אחד, ראית את כולם. אמנם אי אפשר להימנע מה"עזרים" ואפליקציות ה-bloatware שמעולם לא ביקשנו וחטא גדול יותר הוא שאת חלקם לא ניתן להסיר לחלוטין - אבל מעבר לכך הכל עובד קשורה. תכונות שאהבנו במיוחד; תאורת Edge Lighting שמאירה את הקצוות כשמתקבלת התראה, עיצוב Dark שמגיב היטב עם לא מעט אפליקציות ו"מצב משחק" שבדומה לפיצ'ר של המתחרות, מכבה התראות לבחירת המשתמש, מאפשר לשנות את רגישות מסך המגע, להעצים את הביצועים בתמורה לחיי סוללה שיזללו במהרה וחום שמורגש היטב בגב המכשיר.
היצרנית מתגאה בקירור "Vapour Plus בפלדת אלחלד" כדבריה, שאמורים לייעל במכשיר את בקרת הטמפרטורה ולהציע פיזור חום מהיר יותר. לא גילינו כאן בשורה גדולה מדי וגב המכשיר מתחמם די במהירות ותוך כמה מבדקי 3DMark גילינו את זה. הכיסוי שקיבלנו כמובן מצליח להסתיר את רוב החום הנפלט מהמכשיר, אבל לא תוכלו להימנע מהטמפרטורה הגבוהה. גם בגיימינג ממושך ה-GT Neo2 נוטה להתחמם בבירור והחלק המאכזב הוא שהמכשיר נבדק בימי ינואר הקרים בתוך מקום סגור, עניין שלא משאיר רושם רב לגבי איך הוא יגיב בחודשי הקיץ הישראליים הידועים לשמצה.
עוברים לענייני אבטחה. חיישן טביעת אצבע שולב מאחורי המסך והזנת האגודל שלנו עברה בקלות, כנדרש. בשימוש השוטף שלנו אפשר רק להרעיף שבחים, כמו על הרבה חיישני אצבע מבית סלולריים של יצרניות סיניות אחרות; מדובר בחיישן אצבע יעיל במיוחד, הודות לזיהוי מהיר ונטול פספוסים, כזה שלא מחייב טביעה מלאה של כרית האגודל שלנו ומסך שעולה בזריזה כה רבה הוא משהו שצריך לראות בעיניים כדי להאמין. במכשיר שולב גם חיישן פנים אבל כאן פחות התרשמנו; תחת תאורה טבעית קיבלנו ביצועים זריזים והחיישן זיהה אותנו במאיות השנייה, בלי היסוסים או בקשה להציג את כל הפרצוף שלנו. מתי החיישן מפספס? בתנאי תאורה פחות נוחים, כמו בשעות הערב בבית שלנו, כשהתאורה המלאכותית לא הייתה בשיאה והמכשיר דרש עוד מבט כדי לקבל את פנינו תחת תנאים עמומים. בחושך מוחלט ה-GT Neo2 לא הצליח לזהות אותנו כלל, גם כשהצמדנו את הפנים ישירות אל החיישן וקיוונו שתאורת המסך תקל על מלאכת הזיהוי - אך ללא הועיל.
הרזולוציה קובעת את מידת חדות התמונה ואת רמת הפירוט שלה, והיא נמדדת במספר הפיקסלים שמרכיבים את התמונה השלמה. ככל שהרזולוציה גבוהה יותר התמונה תהיה מפורטת וחדה יותר, וככל שהמסך גדול יותר דרושה רזולוציה גבוהה יותר כדי להציג תמונה איכותית. עם זאת, מסכים זהים בגודלם, בעיקר הגדולים שבהם, יכולים להיות בעלי רזולוציות שונות, ומי שמייעד את המכשיר לצילום, וידיאו ומשחקים, יעדיף רזולוציה גבוהה יותר. הרזולוציות מתחילות מ-90X60 פיקסלים במסכים קטנים, 160X128 פיקסלים במסכים בינוניים, ומסכים גדולים, המצויים בדרך כלל בטלפונים מתקדמים או חכמים (Smart Phones), מגיעים עד לרזולוציה של 640X480 פיקסלים.
תמונת הוידיאו מורכבת מרצף של תמונות בודדות שנקראות פריימים. ככל שמספר הפריימים לשנייה גדול יותר הסרטון יראה חלק ורציף יותר. במרבית המכשירים הסלולריים קצב הפריימים לשנייה עומד על 15, שזהו נתון בינוני שמספק תמונה מעט מקרטעת ולא חלקה. קצב פריימים של 30 בשנייה הוא טוב דיו ומספק תמונה חלקה ורציפה.
מאנדרואיד היא אחת משלוש מערכות הפעלה בסמארטפונים. היא מתאפיינת בפתיחות ובהתאמה למגוון עצום של מכשירים. אנדרואיד מאפשרת התאמה אישית נרחבת של כל תכונה ומאפיין, וקל להחליף כל תוכנת בסיס (מחייגן ועד דפדפן) באפליקציה אחרת. ישנה תמיכה בווידג'טים בעמודי הבית שמציגים תוכן רלוונטי ולא רק אייקונים. בנוסף, ניתן לפתוח את מרבית מכשירי האנדרואיד להרשאות מתקדמות (Root) בקלות יחסית, ואף להחליף את גרסת המערכת (ROM) באופן עצמאי לגרסאות אחרות.החסרונות של אנדרואיד הם פעולה פחות זורמת וחלקה, בדרך כלל, מהמתחרה של אפל, ובפרגמנטציה רבה – לאמור, בגלל מגוון המכשירים והקונפיגורציות, חלק מהאפליקציות אינן מתאימות לכל המכשירים ועדכוני הקושחה מגיעים לעיתים באיחור, מפני שכל יצרן צריך להתאים את התוכנה למכשירים שלו בנפרד.