מבחן השוואתי - מחשבים ניידים עד 2000 שקל

רגע לפני שחוזרים לבית הספר, בחנו ארבעה מחשבים ניידים של יצרניות מוכרות בשוק הישראלי.

HP 15-ay024nj, Lenovo IdeaPad 310-15IKB, Dell Inspiron 5567 IN-RD33-9925, ASUS X541UA-GO1563T, שאמורים לספק את דרישות התלמיד הממוצע. מי המחשב הנייד המומלץ ביותר לשנת הלימודים הקרובה? התשובה לפניכם.

כשמגיעים לאיכות הסאונד במחשבים ניידים, לא יהיה ריאלי לשאוף לציון גבוה – לרוב מדובר ברמקולים בסיסיים בלבד, המתקשים להתמודד מול רמקולים חיצוניים של חברה מוכרת, כמה וכמה כשמתחשבים בקטגוריית המחיר הנמוכה יחסית בה הם נמצאים. בבדיקה זו בחנו את איכות הרמקולים ואת עוצמתם המקסימלית בעת צפייה בסרט ובמהלך האזנה לכמה סגנונות מוזיקה שניגנו ביוטיוב, ביניהם, פופ, רוק, דאנס וקלאסי.

מעל כולם רעמו הצלילים שבקעו מהמחשב של Asus, שניצח בקלות בבדיקה. מצויד בטכנולוגיית SonicMaster, הנייד הרעיש בקטעים קצביים ובשירים בהם שלטו הטונים הנמוכים קיבלנו דיוק מצוין בכל צליל וצליל, עם איזון מעולה. גם העוצמה פשוט הרעידה את השולחן ועטפה את החדר בסאונד שלא נופל מרמקולים מקצועיים, תודות למיקום מצוין של הצמד הנמצאים מעל המקלדת וממש מכוונים אל המשתמש. גם מיקום הרמקולים של HP היה טוב יחסית אך עוצמת הסאונד המקסימלית נמוכה ואיכות הסאונד הייתה סבירה ותו לא – בערך מה שציפינו מנייד המיועד לתלמידים.

ב-Dell מצאנו סאונד עוצמתי אך אופיו היה אנמי, נטול נוכחות ונטה לאחד טונים לכדי שכבה אחת חיוורת שלא באמת מציגה את כל כלי המוזיקה. גם מיקום הרמקולים בתחתית המחשב לא עושה חסד למערכת השמע, עם רעש עמום שמעניק תחושה כאילו ספוג ענק חוסם את הגריל. גם המחשב של Lenovo לא הרשים מדי, שהפיק רעשים צורמים בחלק הגבוה של הצלילים (טרבל), שלא היו נעימים לאוזן בעוצמת סאונד גבוהה, למרות טכנולוגיית Dolby שהוטעמה במכשיר והייתה אמורה להעשיר את הצלילים. גם המיקום לא מיטבי, בתחתית המחשב, כך שברוב הזמן משטח העבודה חסם אחוז לא מבוטל מהסאונד.

במבחן איכות המסך בחנו את הפרמטרים הבולטים שיעידו על מסך איכותי ונוח לצפייה. בין המשתנים שנבדקו היו טווח הצבעים, הבהירות המקסימלית של המסך, חדות, ניגודיות ועומק גווני השחור, הן בקריאת מסמכים ושיטוט באתרים והן בצפייה בסרטים.

בקטגוריית המחיר הנתונה – עד 2000 שקל, לא ציפינו מלכתחילה לאיכות תצוגה מנקרת עיניים ואכן בשטח לא הופתענו משום מחשב: כולם צוידו ברזולוציה ותיקה של 1366X768 פיקסלים, שאמנם תספיק למצגות ועבודות עריכה קלות אך אל תצפו ליותר מדי בצפייה בסרטים ברזולוציה גבוהה (HD).

ניגנו כמה סרטונים ואת התוצאה הטובה ביותר סיפק הנייד של HP, עם סימנים קלים של מריחות צבעים, רוויה מעולה, גווני שחור עמוקים ובכלל, תמונה מלאת אופי. האחרים היו קצת פחות טובים: המחשבים של Lenovo ו-Dell הציגו עלים בצבע ירוק-עז בעזרת מעט גוונים מטושטשים וחדות לא מיטבית באובייקטים שהיו ברורים מאוד. בתחתית הרשימה מיקמנו את Asus, עם מריחה גסה של צבעים וטשטוש שפשוט בלתי ניתן להתעלם ממנו. בבדיקה אחרת המחשב של Dell דווקא הוביל, כשהציג טווח צבעים רחב משל HP, אם כי ברוב המקרים התצוגה של HP הייתה עם ידה על העליונה.

כשכיבינו את האור בחדר ובחנו את רווית הצבעים מקרוב, שמנו לב שלמחשב של Asus יש נטייה ברורה להכהות צבעים, ולמרות שזה עלול להישמע כמו חיסרון, התמונה המופקת הופכת ליותר ריאליסטית, גם אם היא מרגישה מעט חסרת חיים ונטולת צבעים עוצמתיים שנכחו במחשבים אחרים. אנשי מקצוע המתעסקים בגרפיקה עלולים לראות בכך חיסרון רציני, אם כי יש לזכור כי ממילא המחשבים לא פונים לקהל זה, כך שאישית ראינו באפקט עניין די שימושי, בהיותו נטול מאיצי צבע מלאכותיים.

באשר לבהירות המסך, לא זיהינו פערים חדים מדי בין המחשבים אך חשוב לציין – כולם מציעים בהירות מקסימלית סבירה למדי. למרות שזה מספיק כדי לתת מאבק לשמש של הקיץ הישראלי, השימוש האידיאלי עבור כל המחשבים הם בבית, בכיתה או בכל מקום סגור שנתמך על ידי תאורה מלאכותית – אחרת צפוי לכם "משחק כיסאות" כנגד קרני השמש.

מטבעו של לפטופ, נבקש מהנייד הממוצע להיות קל ככל האפשר, שיתהדר במימדים צנועים ויכלול סט חיבורים שלא ידרוש מאתנו לשאת אינספור מתאמים. עוד במבחן זה נבחנו המקלדת ומשטח המגע – זוג תכונות חשובות מאוד בביצוע מטלות לימוד.

למרות ששנת 2017 לחלוטין שייכת לעידן התוכן בענן, כונן התקליטורים עדיין מסרב להינטש על ידי היצרניות ולראייה - כל המחשבים צוידו בנגן DVD פרט לנייד של Asus. היצרנית מטאיוואן מפצה על היעדרו של נגן התקליטורים עם המשקל הצנוע ביותר – 1.8 ק"ג, מרחק של חצי קילו ממשקלו של הנייד הכבד ביותר, תוצרת Dell. הסגנית למשקל הנמוך ביותר היא Lenovo, עם 2 ק"ג ובפער קל אחריה, למקום השלישי מגיעה HP עם 2.1 ק"ג.

עניין המקלדת הוא נושא רגיש בקרב כותבים למרחקים ארוכים ובלתי אפשרי להכיל את כל סוגי המקלידים: יש כאלו שאוהבים את המקשים שלהם צפופים, אחרים מעדיפים אותם רועשים ובעלי הידיים הגדולות יבקשו מקשים גדולים ככל הניתן.

למרות שמדובר לא מעט בעניין של טעם וריח, העדפנו את המקלדת של Asus, בזכות שילוב נהדר של ריווח מיטבי בין כל מקש ומקש, בולטות שאהבנו וקשיחות בעת הלחיצה שהעניקה משוב ברור ורועש בסיום כל הקשה. גם המקלדת של HP לא הייתה רעה בכלל וקטפה את המקום השני עבורנו, עם ריווח מעולה ומקשים גדולים וברורים. פחות אהבנו את המקלדת של Dell; המקשים היו לטעמנו קטנים מדי והנוקשות בעת הלחיצה לא הייתה מספקת.

באותו עניין, ראוי לציין לשבח את Lenovo ו-Dell, היחידות ששילבו תאורת חיווי גם במקש ה-Caps Lock וגם במקש ה-NumLock, וכל מי שערך מסמך בחדר חשוך יידע להעריך את הנורה החשובה הזו. כמסורת מחשבי ה-15.6 אינץ', במקלדות כל המחשבים שמחנו לקבל גם מקלדת נומרית, להקשת מספרים מהירה ויעילה.

משטחי העקיבה נעו כולם בטווח שבין בינוני לגרוע ולא היה משטח אחד שהיה ראוי לשבח. למרות שכולם הציעו גודל משטח מספק, רובם היו לא מדויקים, לא נוחים לשימוש רציף וברגעי טעינה כבדים זמן התגובה בחלקם היה בלתי נסבל לשימוש, עם שיהוקים ועיכובים שצצו למכביר. בנושא זה מסקנתנו כי אין עדיף מהתקנת עכבר רגיל, שהגביר את יעילות העבודה שלנו בצורה משמעותית.

ומה בנוגע לקישוריות? כל המחשבים ידעו להציע את החיבורים הברורים מאליהם; כניסת כבל רשת, HDMI וכניסת 3.5 מילימטר משולבת למיקרופון/אוזניות. המחשב היחיד בו לא מצאנו כניסת VGA היה של HP, שעלול להוות בעיה בניסיון לחברו למקרנים או לטלוויזיות ישנות שטרם עברו לעולם ה-HD. גם קורא כרטיסי זיכרון SD קיים בכל המחשבים, כצפוי.

באגף ה-USB, כל המחשבים היו אדיבים מספיק להציע 3 כניסות USB שלדעתנו מספיקות בהחלט, פרט למחשב של Asus שבחר להסתפק בשני כניסות USB בלבד אך חידש עם כניסה שלישית, USB Type-C, חיבור חדש יחסית המשולב בהדרגה בלא מעט מכשירים.

לא ציפינו יותר מדי ממחשבים המיועדים לתלמידים ובמסגרת המשימות השגרתיות ניתן לכלול את פעולות הבסיס מהן ציפינו לקבל תוצאות ללא רבב: גלישה חלקה ונטולת שיהוקים, פתיחת מסמכים ומצגות באין מפריע וכמובן – מערכת הפעלה שתעטוף את חווית השימוש ותציע נוחות תפעול מספקת.

נתחיל מהנתונים על הנייר: ל-Lenovo ול-Dell יש את הנתונים העדיפים, עם מעבד i3 מדגם 7100U (דור שביעי) במהירות של 2.4 גיגה הרץ, בעוד שהמחשבים של HP ו-Asus צוידו במעבדי i3 מדגם 6006U (דור שישי) במהירות 2 גיגה הרץ. כמקובל בשוק מחשבי הלימודים, כולם הציעו GB 4 זיכרון RAM ובהתאם ללוח האם, המחשבים של DELL ו-Lenovo אובזרו בכרטיס מסך מובנה של אינטל מדגם HD 620, בזמן של-Asus ול-HP היה את דגם HD 520.

כל המחשבים צוידו במערכת הפעלה Windows 10 ובלי יוצא מן הכלל, כולם דרשו לא מעט שעות בהורדת עדכונים אחרונים והתקנתם ארכה עוד כמה שעות. כל המחשבים מציעים נפח אחסון פנימי בסך GB 500 המגיע על כונן קשיח 2.5 אינץ' סטנדרטי – כלומר לא כונן SSD מהיר. נפח זה אמור להספיק לכל תלמיד ממוצע, לפחות לשנה הראשונה, אך רק Dell הגדילה לעשות והציעה TB 1 של אחסון שזה מצוין במבט קדימה.

בדקנו תחילה את מהירות האתחול, כלומר כמה זמן לוקח למחשב לעלות מרגע הדלקתו. למרבה ההפתעה, הראשון שהציג שולחן עבודה היה המחשב של HP - תוך 43 שניות בלבד. כזכור, מדובר במעבד מדור 6 שרץ במהירות נמוכה יותר משל שתי מתחרות עדיפות. למקום השני הגיע Lenovo עם 54 שניות, אחריו Dell עם 58 שניות ולמקום האחרון הגיע המחשב של Asus, עם דקה ו-6 שניות ארוכות מדי עד להצגת שולחן העבודה.

בטרם נכנסו ל"עבודת שטח", ערכנו מבחן ביצועים פופולרי אשר אמור להעריך את יכולות המחשב לעמוד בפני מטלות שגרתיות כמו שיטוט באינטרנט במספר טאבים במקביל, ניהול שיחת רשת, כתיבת מסמכים, הפעלת סרטון וכדומה, במבחן שנקרא PCMark.

Dell צלחה למקום ראשון עם 2141 נקודות – מדובר בתוצאה גבוהה יחסית וכפי שניתן מיד לראות, הייתה עדיפה על המתחרות בפער ניכר. למקום השני הגיע המחשב של HP עם 1897 נקודות, אחריו Lenovo עם 1872 נקודות ולבסוף Asus עם 1831 נקודות. עוד בעניין זה מפתיע לגלות כי למרות ש-HP ו-Asus צוידו באותו מעבד i3 מדור קודם, לא הפריע להם להתמקם לא הרחק מהפסגה. כמובן עדיין יש לזכור כי מדובר במבחן סינתטי בלבד, כלומר תנאי מעבדה שלא תמיד משקפים את המציאות.

בשימוש השוטף, Lenovo הפתיע מכולם: מערכת ההפעלה אמנם לא עלתה ראשונה אבל תוכנות עלו במהירות מורגשת, תפריטים קפצו בזריזות, גלישה באינטרנט הייתה חלקה והפעלת מצגות כבדות לא היוותה אתגר עבורו. לא רחוק מדי מאחוריו עמד Dell בפעילות השוטפת ובשורה התחתונה, דגם 7100U הוכיח עליונות ברורה לעומת מעבד הדור הקודם, כיאה לתאריך יציאתו לשוק.

בנוסף, גילינו פער משמעותי בביצועים בין סוגי המעבדים. למרות שמדובר במובן מאליו, שכן עדיין מדובר בקפיצת דור, ההבדלים בין המהירויות מטאוריים ומורגשים במטלה קטנה כגדולה: מפתיחת לשונית חדשה בכרום, דרך הפעלת סרטון ב-p720 ועד לעליית מצגות עמוסות מדיה. במקרה אחד מדובר בעיכוב של עוד רגע, במקרה אחר עליית תפריט דורשת עוד כמה שניות – ולא ניתן שלא להבחין בהבדלים הקטנים אך כה משמעותיים שהופיעו בין המחשבים. המסקנה הברורה: בעידן שבו תוכנות דורשות מהמחשב יותר ויותר משאבים בכל עדכון, אל תתפתו לרכוש מחשבים המצוידים במעבד מדור ישן, קרי כאלו שיצאו לשוק לפני למעלה משנה – אחרת תמצאו עצמכם מחזיקים בלפטופ עם נקודת פתיחה בעייתית שעלולה לאלץ אתכם לשדרג אותו מוקדם מהרגיל.

בכל הנוגע להתחממות המכשירים, לא הצלחנו להבחין בהבדל מהותי בין המחשבים: כולם נטו להתחמם בזמן הרצת מנועים כמו התקנת תוכנות כבדות, אתחול או בעת בחינת נתוני המערכת. בסופו של יום מדובר בעניין די שכיח ומקובל – כאשר המחשב מתאמץ, הוא "מזיע" בדמות חום הנפלט מחלקו התחתון. בהתחשב באתגרים הפשוטים שהעמדנו בפניו, לא היה שום מחשב שבלט מהשאר והתחמם באופן יוצא דופן, ובצדק.

פונקציונליות זה לא הכל – לכן הוגן יהיה לדרוש מהמחשב שייראה מושך, אקסקלוסיבי ונאה במראה ולמחשבים חינניים במיוחד הענקנו עוד כמה נקודות זכות. לצד מבחן הנראות הכללית, בחנו את איכות הבנייה ורמת האבטחה המוצעת בכל מחשב, במידה וקיימת.

למרות שמדובר בעניין של טעם אישי, ה-Lenovo לדעתנו היה הפחות מושך מבין כולם. המבנה המלבני השחור והמשעמם, ללא עיטורים כלשהם או ציפוי נעים למגע הותיר אותו אחרון ברשימת האטרקטיביים. גם טביעת האצבעות שלנו במהלך השימוש לא עשו עמו חסד. למקום השלישי הגיע Dell, עם נראות פונקציונלית להחריד שתועיל מאוד בשימוש השוטף, אך לא תסובב שום צוואר למבט נוסף. לזכותו ייאמר שהציפוי המבריק לא מאפשר להשאיר שום זכר לטביעות אצבע.

את המקום הראשון והשני חולקים המחשבים של HP ו-Asus; שניהם לבנים ואלגנטיים, אם כי נקודת זכות נוספת מגיעה ל-HP, על שילוב נהדר עם כפתורי מקלדת שחורים שסיפקו ניגודיות טובה לרקע הלבן, גם בפן השימוש וגם בפן הנראות. גם משטח העקיבה השתלב נהדר עם שאר המחשב ולא נתחם בריבוע סולידי ומשעמם כמרבית המחשבים, אם כי העניין עלול להפריע למשתמשים מסוימים בלית גבולות ברורים לעין.

בנוגע לאיכות הבניה, לא הבחנו במחשב שהותיר בנו רושם של חובבנות: כונני התקליטורים נשלפו בקלילות, כל התקני ה-USB נכנסו בהצלחה לכניסות הייעודיות וכבל HDMI החליק בקלות לכניסת הווידאו בכל ארבעת המחשבים.

ומה לגבי גניבת תוכן? בכל הנוגע לרמת אבטחת המחשב והמידע שבתוכו, אל תצפו ליותר מדי. כנהוג, בכל המחשבים שולבה אבטחת קינגסטון המאפשרת לחבר מנעול חיצוני המתקבע לעמדה וכך מונע גניבה פיזית של המחשב. מחשבי Asus ו-HP צ'יפרו את המשתמשים בתוכנת אנטי-וירוס מבית McAfee המפורסמת, אך מדובר בגרסת ניסיון ותוקפה 30 יום בלבד, משתמשים שיבקשו להשתמש בה לאחר מכן ייאלצו לשלם מחיר מלא.

כולנו מייחלים לסוללה נצחית שדורשת חיבור לחשמל בזמנים שנוחים רק לנו, אך משאלות לחוד ומציאות לחוד; רוב המחשבים בקטגוריית המחיר הנבחנת יודעים להציע בממוצע 3-4 שעות פעילות בשימוש סביר. כמובן שהיצרניות יודעות להבטיח מעט יותר, אך לרוב מדובר בתנאי מעבדה לא ריאליים במיוחד ולכן בחרנו להשמיט את ההכרזות הרשמיות ולהתייחס לביצועים בפועל.

נתחיל מהחלש ביותר: מהמחשב של Asus, המצויד בסוללה בנפח 34,400 מיליאמפר סחטנו הכי מעט פעילות, עם בקושי 3.5 שעות של משימות שגרתיות בטרם הזדקקנו לטעינה מחודשת. צפייה בסדרה באורך שעה בבהירות גבוהה ריסקו את חיי הסוללה, שגרמו לנו להזדקק למטען תוך שעה לאחר מכן, כלומר סך הכל שעתיים פעילות. 

שלושת המחשבים האחרים הציעו חיים מעט יותר ארוכים – המחשבים של HP עם 42,000, Lenovo עם 37 אלף מיליאמפר ו-Dell עם 39,900 מיליאמפר הצליחו להציע בין 4 ל-5 שעות פעילות, אך גם כאן יש לזכור כי מדובר במטלות בסיסיות בלבד, דהיינו כתיבת מסמכים ושיטוט באתרי תוכן. צפייה בווידאו או התקנת עדכונים למשל מצניחה את משך השימוש בקצב מדאיג – וזוללת חיי סוללה כמעט פי 2 מהקצב הרגיל.

משך הטעינה של כולם היה די זהה ונע בין 2-2.5 שעות עד לטעינה מלאה. המטען של Asus התגלה כטיל בליסטי ובערך תוך שעה וחצי השגנו 100% סוללה. מצד שני, אי אפשר שלא לשכוח את נפח הסוללה הקטן ממילא. גם HP היה טוב באופן יחסי ובתוך שעתיים קיבלנו נייד טעון במלואו.

חשוב לציין כי כל הטעינות התבצעו ללא שימוש מצדנו, כלומר מדובר בתנאים אידיאליים עבור זמני הטעינה של המחשבים. אילו תשלבו פעילות שגרתית תוך כדי, משך הטעינה יתארך מן הסתם.

מראה ה"בלטה" המסורתי של המטען נעדר מהמחשבים של Asus ו-Lenovo, אשר נהנים ממטען קליל יחסית הדומה במבנהו לזה של סמארטפון; מרכז המסה מחובר לקיר ובקצהו השני חיבור בננה פשוט – שיטת חיבור שבהחלט עדיפה פי כמה, הן בניידות והן בנוחות השימוש. ב-Dell וב-HP בחרו לא להתקדם ובמארז קיבלנו את המטען הקלאסי, המגושם והלא חינני שמצריך ממש תא נוסף בתיק לאחסון. 

באשר להחלפת הסוללה, זו של HP היא היחידה שניתן לשלוף אותה במהירות, ללא הברגה מסובכת או פנייה למעבדה, יתרון חשוב במידה ונרצה להחליף סוללה אחרי שהראשונה תישחק. החיסרון: הסוללה נעה על הציר בצורה בלתי נסבלת ותנועתה מורגשת מאוד. גם כשווידאנו נעילה מספר פעמים, תמיד ישנה תחושת אי-נוחות מסוימת שמדגישה בבירור שהרכיב מהווה חלק נפרד מהמחשב.

בדיוק כפי שהרגשנו במשך כל הבדיקה, לוח התוצאות הסופי ממחיש את הדמיון הרב בין המחשבים ויכולותיהם הדומות להציע לתלמיד הממוצע את המחשב האידיאלי עבורו. אף מחשב לא התגלה כנפילה של ממש, בדיוק כמו ששום מחשב לא התגלה כעסקה שאסור לפספס. רק כשנכנסים לעובי הקורה ומחטטים בכל מבחן ומבחן, מזהים עליונות של כל יצרנית בקטגוריה מסוימת.

כך למשל המחשב של Asus כיכב במבחן השמע אך אכזב במבחן המסך. לעומתו, הנייד מבית Dell הרשים בזמן הביצועים אך כשל באופן יחסי באגף הסוללה. Lenovo מצדה שמרה על בינוניות במשך כל המבחנים ו-HP לא נשארה חייבת, ובזמן שהנייד שלה בלט מכולם בבדיקת משך פעולת הסוללה, אגף השמע היה סביר ותו לא.

אז מיהו באמת המחשב הטוב מכולם? על פניו, את המקום הראשון והשני קטפו Asus ו-HP, שהגיעו לפסגה עם ציון ממש זהה, כשנושפות בעורפן Dell ו-Lenovo, בפער כה מצומצם שמקשה עלינו להכתיר אותן כ"אחרונות". נדמה כי המציאות אינה שחור ולבן, והמסקנה המתבקשת ממבחן שכזה היא שבתור משתמשים ראשית עליכם לשאול עצמכם – מה יותר חשוב לכם? מסך מנקר עיניים או סוללה עוצמתית? ביצועים נטולי גמגומים או מימדים צנועים? ארבעת המחשבים שנבדקו יודעים להציע קצת מהכל, אם כי לא את הכל. השאלה היא מה אתם מצפים מהמחשב שלכם.

בשורה התחתונה כל המחשבים ראויים לתואר הנכסף אך עדיין ומדובר בתחרות ולכן בשקלול כל הפרמטרים, לטעמנו הנייד של HP הוא המשתלם ביותר עבור התלמיד הממוצע. מדובר בשילוב נהדר של תצוגת מסך מיטבית, ביצועים שיתאימו לדרישות המשתמש הממוצע, נוחות שימוש מהנה, חיי סוללה נדיבים וכן בעל תג המחיר הנמוך ביותר, נכון לכתיבת שורות אלו. תואר המחשב הטוב ביותר במבחן זה מוענק ל-Dell הודות לביצועים חזקים, איכות תצוגה טובה וסוללה שסיפקה אותנו בשימוש ממוצע.