סקירות מוצרים
מדריכי קנייה
חדשות הצרכנות
אוזניות
סמארטפונים
מסכי מחשב
מצלמות
טלוויזיות
מחשבים ניידים
משחק ל X-Box Xbox One L.A. Noire
התאמה לקונסולה: Xbox One
ציון WiseBuy
7.6
דירוג הגולשים
(0 מתוך 5)
השוואת מחירים
סקירה מקצועית
מפרט המוצר
תמונות נוספות
השוואת מחירים
מחיר סופי: 180 ₪
מחיר סופי: 193 ₪
מחיר סופי: 224 ₪
מחיר סופי: 199 ₪
מחיר סופי: 199 ₪
הסקירות החדשות בקטגוריה
8.4
הסדרה הותיקה סאות' פארק רק משתבחת עם השנים וכך גם המשחקים מבוססי העלילה שלה. The Fractured but Whole יהיה המשחק...
9.3
עלילה עשירה, גרפיקה מרהיבה וכנהוג בסדרה הזאת - באגים. ב-Assassin's Creed Origins תמצאו את עצמכם בסיפור המקור של...

סקירת wisebuy - משחק ל X-Box Xbox One L.A. Noire

|
הטוב
  • פתירת מקרים מאתגרת ומתוחכמת
  • לכידת פנים שממשיכה להדהים
  • אווירת פילם נואר פנטסטית
  • פסקול מצוין
הרע
  • העולם הפתוח ריק ונטול פעילויות
  • תנועת דמות מסורבלת
  • מרדפים עם מכוניות בלתי אפשריות
בשורה התחתונה
למרות שהוא מתקשה לשחזר את ההצלחה הכבירה לה זכה במועד ההשקה המקורי, L.A. Noire הוא עדיין משחק חקירה מצוין. נכון שהעולם הפתוח לא מבטיח יותר מדי וגם ביצועי הגרפיקה רחוקים מלהיות מושלמים, אבל בסופו של יום מדובר במשחק מספק מאוד, המציע משחקוני חקירה מהנים, עטופה בתפאורה מושקעת ומוקפדת של שנות ה-40, עם פסקול מקסים, דיבובים איכותיים וחווית משחק שעדיין בולטת בייחודה.
שש וחצי שנים אחרי תאריך ההשקה המקורי, משחק הבילוש המשובח L.A. Noire זוכה לשוב למדפים בגרסת Remaster, אשר לפי המפתחת Rockstar, הותאמה לקונסולות הדור הנוכחי ותכיל עדכוני תוכן ושיפורי גרפיקה וסאונד התואמים לדרישות 2017. הסיפור המרכזי לא השתנה וגם הפעם הכותר מציב את השחקן בעיר לוס אנג'לס של שנות ה-40, במשימה לפענח תיקים ולחשוף את האשמים מקרי רצח, שוד, גניבה וכדומה, במשחק המשלב חידות ופעולה. הגרסה הנוכחית זמינה ל-PlayStation 4, Nintendo Switch ול-Xbox One.

עלילה

(50% מהציון הסופי)
7.5 מתוך 10

בדומה לגרסת 2011, גם בכותר הנוכחי אנו נכנסים לנעלי הבלש Cole Phelps, החוקר מקרי פשע שונים ברחבי לוס אנג'לס. ממקרה למקרה אנו מגלים על עברו של Phelps, שמוביל בצורה מסוימת את העלילה הראשית, אלא שיש בעיה אחת: היא פשוט לא מעניינית מספיק בכדי להתמקד בה. חקירת המקרים השגרתיים למשל, מספקת חוויה הרבה יותר מעניינת ומתגמלת. באירוע דריסה גילינו מאחורי הקלעים ניסיון אכזרי לנצל את כספי ביטוח החיים של המנוח ובפעם אחרת נורו לכיוונו יריות, שהסתיימו במרדף רגלי סוער וארוך אחר החשוד במסכה. בין לבין זכינו לקריאות מידיות מתחנת המשטרה להזדעק לאירועים חיים, בין אם מדובר בשוד מזוין או בקטטה המונית שיש להרגיע. האירועים הדינמיים והנקודתיים אלו שמחלצים מ- L.A. Noire רגעים משובחים וזכורים לטובה.




לפחות הדמות הראשית בנויה היטב; Phelps הוא בלש מוסרי להחריד ובלתי ניתן לשחד אותו או לערער על סמכותו, כיאה למיטב הקלישאות שהורגלנו להכיר. במהלך המשחק הדמות מגלה עמוד שדרה יציב עם תכונות עקביות שלא מערערות את האופן בו אנו מסתכלים על Phelps ומעריכים אותו. קשה לומר שקטעי הוידאו בין אפיזודה לזו שאחריה, אשר מתיימרות לשפוך אור על הדמות הראשית ולספר על עברו, מצליחות במשימתן ולעניין את השחקן. כאמור, דווקא אלו הרגעים השגרתיים, בין עוד חקירה מול חשוד ברצח או בשיחה עם מפקד התחנה, שחושפים את הניואנסים הדקים בהם כיף להבחין.

הטקסטים טובים מאוד ומרגיש שהתסריטאים שאבו המון השראה מסדרות משטרה מפורסמות, עם לא מעט עזרה מחוקרים אמיתיים שמכירים כל טריק בספר הנאשמים והחפים מפשע הטיפוסיים. כיווני החקירה מוצגים באופן מאוד נוח וברור לעין, וגם השאלות לעדי הראייה והחשודים מסדרות את המקרה התורן בצורה לוגית ומובנת של איסוף ראיות, ווידוא נתונים והאשמת האדם הנכון.

גרפיקה וסאונד

(25% מהציון הסופי)
7.5 מתוך 10

כמרומז בשמו, האווירה ב- L.A. Noireמקדשת את ז'אנר סרטי הפילם נואר, סגנון קולנועי אפל המקושר לסרטי פשע. היא מאמצת את רוב האלמנטים במערכת הערכים המתקיימת באותם סרטים: החיפוש התמידי אחר פושע נטול ערכים שעליו להישפט על ידי מערכת המשפט, הנתפס על ידי גיבור המשחק, הבלש הרציני Phelps שמסתיר אירוע נורא בעברו. זוויות הצילום ממשיכות את הקו האמנותי והעלילה הקודרת מדגישה צללים המעניקים אסתטיקה שהופכת את האווירה המיוחדת L.A. Noire לדמות נוספת בחוויית המשחק. המוטיבים הוויזואליים מרמזים רבות על כוונות הדמויות הנחקרות, לטוב ולרע, ובעזרתן קל יותר להבין את האינטרסים שלהן במהלך משימות החקירות.




ביצועי הגרפיקה לא עומדים במבחן הזמן כמובן וקשה להחמיא למשחק שיצא ב-2011, זמן נצח בשוק המשחקים. בניינים נראו מעובדים תוך כדי המשחק, טקסטורה מרוחה זוהתה בבירור כשהתקרבנו ומזג אוויר מלאכותי שפשוט לא משתנה מחזיר אותנו כמה שנים אחורה, לתקופה בה שחקנים תבעו הרבה פחות מהכותרים שלהם.

גם העולם הפתוח לא מבטיח יותר מדי: הכבישים ריקים לסירוגין, אין יותר מדי הולכי רגל שממלאים את החלל של לוס אנג'לס הענקית וגם אגף הפיזיקה טעון שיפור, עם מכוניות עפות באוויר מתאונה קלה ודמויות שמתעלמות מנוכחות אחרות ונתקעות אחת בשנייה בלי סוף. בניגוד לסימני הזקנה השגרתיים, מנגנון לכידת הפנים מפורט מאוד וממשיך להדהים בנוכחותו ואופן השפעתו על קבלת ההחלטות במשחק. פשוט מפתיע לגלות איך משחק שיצא לפני יותר משש שנים כל כך הקדים את זמנו. אז נכון ששיער הדמויות נראה כמו מריחת מכחול גסה והבגדים לא מגוהצים על הדמויות כמו הכותרים שראו אור לאחרונה, אבל גלגולי העיניים, בליעות הרוק ושאר התגובות הלא רצוניות מתועדות בצורה אותנטית ואנושית להפליא שמחזירות המון נקודות זכות למשחק.
קטעי המוזיקה במשחק מיישרים קו עם שנות ה-40 והשירים הקלאסיים תואמים בצורה נהדרת לתקופה בה המשחק מתרחש.

הפסקול נפלא ומתחשק לאחד את כל הרצועות לרשימת השירים המנוכרת והאפלולית ביותר שתזכו לשמוע. מדובר לרוב בקטעי ג'אז פנטסטיים, מלנכוליים להפליא עם אופטימיות קלה בסופם, שהופכת כל קטע אינסטרומנטלי לזיכרון מענג. גם על מלאכת הדיבוב אחראים שחקנים מקצועיים, חלק מוכרים ואחרים פחות, המפיחים חיים באנימציות הבינוניות ומעשירים אותן באופי שמהנה להסיק ממנו מסקנות בקשר לחקירה. כיף ממש להבחין בסדקי קול בעת לקיחת עדות מעדת ראייה, או בהתקף זעם טבעי להפליא מחשוד אחר, אחרי שהואשם בהסתרת פרטים חשובים מהחקירה.

משחקיות

(25% מהציון הסופי)
8 מתוך 10

למרות שהוא מאפשר חופש תנועה די רחב ברמה הטכנית, L.A. Noire לא מתגלה כגמיש מדי בכל הנוגע לבחירת המשימות. המטרה הראשית תמיד ברורה וכמעט אף פעם לא ניתנת להחלפה במשימה צדדית אחרת. לעיתים במהלך הנהיגה בכביש אנו נקראים לאירועים מתגלגלים אבל כמעט ואף פעם אין שליטה מלאה על סדר העדפת המשימות שלנו. מדובר באכזבה לא קטנה; Rockstar המפתחת ידועה בשל סדרת המשחקים המצוינת Grand Theft Auto, ואם יש משהו שחברת המשחקים הניו-יורקית הוכיחה שהיא יודעת להציע בהצלחה רבה, הוא משחק עולם פתוח רווי משימות וחופש פעולה של ממש.


במשימות השוטפות, אנו נקראים לפענח תיקים שיש למצות בהם את הדין. הפרוצדורה מתחילה בהגעה לזירת הפשע, איסוף עדויות רשמיות, ביצוע עבודות בילוש מתקדמות כמו איסוף חפצים ממקומות נסתרים וסמוכים לזירת האירוע, לקיחת עדויות מעוברי אורח, תשאול דמויות רלוונטיות למקרה והאשמת החשוד הפוטנציאלי. לזכותו של המשחק ייאמר שהוא לא "מאכיל בכפית" את השחקנים; כך למשל לא כל החפצים הנמצאים בזירה רלוונטיים לחקירה. לפעמים בקבוק זכוכית שבור סמוך לזירה הוא רק בקבוק ולאו דווקא משמש ליד קריטי לחקירה. גם לא כל עדי הראייה יידעו למסור פרטים מהימנים או מדויקים, אך עדיין פירטנו עליהם ביומן האישי שלנו. חוכמת השחקן לאסוף את כל פיסות המידע ולנסות להימנע מהפרטים התפלים או אלו שנראים כמו מסך עשן לאמת שמאחוריו.



במהלך החקירה התבקשנו לגלות האם העדים הנחקרים דוברי אמת או שקר, בבחירת סט תשובות שחזר על עצמו: ניתן לנהוג כ"שוטר טוב" ולהזדהות עם הנחקר, להתנהג כ"שוטר רע" ולהאשים את הנחקר בהיעדר עדויות שמסוגלות לעזור בחקירה או אף להאשים אותו, תוך הצגת סימוכין שיעיד על טענתנו. קטעי החקירה הם לב המשחק כמובן: היכולת לאסוף ראיות, להצליב אירועים ולהאשים את האדם הנכון מהנים מאוד וגם בחקירה העשירית אין תחושה של מחזור אירועים או מקרים שמרגישים דומים לאחרים. בכל חקירה טמונות דמויות מפתח צבעוניות, מגוון סיטואציות בהן ניתן לפעול ושום מקרה לא יהיה דומה לאחר, כאשר הכל תלוי ברצף הפעולות שהשחקן יבחר לקחת.

באשר למכניקה, השליטה בתנועת הדמות לא נוחה במיוחד, במיוחד במשימות המרדף הרגלי, שהיו פשוט איומות. מערכת התזוזה הלא-סלחנית, לצד רמת הקושי הסבירה לא אפשרה לנו לנצח שום מרדף רגלי שנתקלנו לראשונה ותמיד מצאנו עצמנו נאלצים לזכור את סדר פעולות התמרון כדי להימנע מהתנגשות בעוד קיר או בסיבוב סביב עצמנו בתוך מסעדה הומת אדם.
כיאה למשחק מסוגת עולם פתוח, במשחק יש המון קטעי נהיגה ובכדי להגיע ממקום למקום, יש לעלות על הגה הניידת ולנווט ליעד הבא. לשחקן ניתנת גם האפשרות לדרוש מאזרחים לפנות את רכבם לטובת המשימה, אם כי אין לכך חשיבות גדולה מדי, בהתחשב בעובדה שאנו עדיין מייצגים אנשי חוק, כך שלדרוס הולכי רגל להנאתנו לא באה בחשבון ואפילו התנגשות בתמרור תוביל לקנס שיצוין בסוף המשימה. השליטה ברכב רחוקה מלהיות נוחה או מהנה ואולי לכך שאפו מפתחי המשחק: המכוניות של שנות ה-40 מתמרנות בין הנתיבים באופן גרוע ובלתי נסבל, הבלימות לא עדינות בלשון המעטה והמרדפים בכבישים הפכו במהרה למשימות השנואות עלינו ביותר. מילא העולם הפתוח והעשיר בתוכן היה מצדיק את השיטוטים האינסופיים ב"עיר המלאכים", אלא שלא כך הדבר וברוב הזמן העדפנו לתת לפרטנר שלנו לנהוג ליעד הבא.