מבחן השוואתי: מקררי מקפיא עליון

נעבור למבחן שלנו ונתחיל במראה של המקררים הנבחנים. גודלו הלא מבוטל של המקרר הופך אותו לפריט הבולט ביותר במטבח שלנו, וככזה היינו רוצים שהוא יהיה נאה ומתאים לשאר מוצרי החשמל שיש במטבח. במקרה שלנו לא היינו צריכים להתאים את המקררים לפריטים אחרים לכן ניתן היה להחליט מי הנאה בחבורה על פי השוואה לאחרים.

שלושה מתוך ארבעת היצרנים בחרו בגימור המתכת הנפוץ, בעוד שארפ נשאר נאמן למקורות והגיע בגוון בז' כמו בבית של סבתא. ניתן להזמינו בגוון אפור נאה יותר אך עדיין מדובר על מתכת צבועה שלא בהכרח תתאים לגוון המתכתי שמתאים לצבעי מוצרי המטבח הנפוצים ביותר.

במקרר שולטים דרך פאנל בקרה חיצוני עם תצוגה דיגיטלית כלשהי, שהיא גם חלק מהאלמנט העיצובי של המכשיר. גם כאן שארפ נשאר מאחור והשאירה בקרה מינימלית בתוך חלל המקרר בעוד האחרים הציעו אפשרויות רבות יותר והניחו את לוח הבקרה הדיגיטלי על דלת המקפיא. הבקרה של שארפ אמנם מספקת את הסחורה, אבל נראית כאילו היא שייכת לעידן אחר ונראית פחות טוב מהמתחרים. כמו כן, לכל המקררים מלבד שארפ יש התראת דלת פתוחה - כלומר לאחר דקה של פתיחה יישמע צפצוף, שוב חיסרון קל לשארפ.

בסמסונג יש יותר אפשרויות בחירה - ניתן להפוך את המקרר למקפיא, זאת בזכות שימוש בשני מדחסים נפרדים, מה שמתבטא ביותר לחצנים ואפשרויות. הצג מאפשר לגלות את שלל האפשרויות בנוחות ולבחור טמפרטורה באופן נוח יותר משאר המקררים. המקרר עצמו עוצב באופן שגרתי לחלוטים ללא קווים עיצוביים מיוחדים.

היטאצ'י עוצב באופן שמדמה מקרר שתי דלתות עם שקע מרכזי במתכת, ומשלב את לוח התצוגה שלו בפס פלסטיק שחור נאה על דלת המקפיא. העיצוב הכללי שלו היה המרשים ביותר לטעמי והתבלט על פני סמסונג ובלומברג.

לבלומברג יש גם כן לחצנים דיגיטליים חיצוניים ואף צג אלקטרוני שמראה את הטמפרטורה הפנימית בצורה נאה מאוד ופשוטה להבנה, כמו כן בזמן ההתראה הקולית על השארת דלת פתוחה, ישנה גם התראה ויזואלית שמתבטאת בנורות הלד שמאירות את חלל הפנים של תא הקירור. התאורה מורכבת משני צבעים - לבן וכחול, כאשר לכחולה יש תפקיד נוסף - שמירת טריות הירקות (אמור לאפשר לירקות להמשיך בתהליך הפוטוסינתזה, ע"פ היצרן), כמה זה כבר שינה? תגלו מטה בסעיף שמירה על הטריות. השילוב של כלל האלמנטים בסעיף זה מזכה את בלומברג במרבית הנקודות.

למבחן המקררים הגדול שלנו הבאנו מספר משטחי מזון כדי למלא את כל המקררים שלנו עד אפס מקום. נפח המקררים הכללי היה דומה מאוד ונע בין 543 (סמסונג) ועד 610 (היטאצ'י) אך הופתענו לגלות עד כמה הנפח לא בהכרח העיד על היכולת של המקרר לאחסן מזון בצורה יעילה ונוחה. המוצרים ש"העמסנו" למקררים היו מגוונים אך זהים בין הדגמים, בכך בכל מקרר היו מספר יחידות זהה של מזון מכל סוג כמו ירקות ועלים, ועד מעדנים וגבינות ובשרים קפואים. התוצאה הייתה מקררים עמוסים כמעט עד אפס מקום ושוני מורגש בנוחות סידור המוצרים על המדפים.

לכל מקרר יש את נפח הברוטו שלו ואת נפח הנטו שנמדדים על פי כמות הליטרים שיש בכל תא. הברוטו הוא הנפח הכללי כמובן אך הנטו מחסיר את הנפחים שאינם בשימוש במקרר כמו אלו המאוכלסים על ידי המדפים עצמם שזהו נתון שמשתנה בין היצרנים השונים. נוסף על כך, סידור המדפים משפיע רבות על היכולת לאחסן דברים מה שהורגש במבחן שלנו.

במקום הראשון - בהעמסה זהה הרגשנו שהרבה יותר נוח לסדר את המוצרים במקרר של בלומברג. למרות שהנפח הכללי שלא לא היה הגדול ביותר (575 ליטרים), סידור המדפים הפנימי שלו, כולל מדף ייעודי מתכתי לבקבוקים, אפשרו לנו לשים את כל המוצרים בנוחות ובאופן שמרגיש כאילו הוא המקרר הגדול בחבורה. כמו כן לבלומברג יש בחלל הקירור שתי מגירות אחסון בעלות חלל אחיד - ללא פיצול, שנעות על גבי גלגלים מה שמאפשר את הפתיחה הנוחה ביותר לעומת האחרים שנעים על מסילת פלסטיק ונוטים להיתקע בגלל החיכוך. את המדפים ניתן לשנות בגובה או להסירם במידת הצורך. מעבר לכל חלל הפנים מואר היטב מה שמוסיף לתחושה הטכנולוגית. מדף הקרח במקפיא מרחף ונותן מעט חלל אחסון גם מתחתיו. 

למקום השני הגיע המקרר של סמסונג. בשקלול כולל של נוחות השימוש המקרר של סמסונג אפשר לנו לסדר את המוצרים במדפים באופן נוח למדי. אמנם לסמסונג אין שתי מגירות אחסון כמו לבלומברג, אך המגירה הקיימת מרווחת למדי וגם היא ללא חוצצים שפוגעים בנפח האחסון. במדפים של סמסונג יש מה שנקרא "Easy Slide" - "החלקה קלה", זו בעצם האפשרות למשוך את המדף החוצה בפשטות, בדומה למגירה, כדי להגיע למוצרים שנמצאים מאחור. אלמנט חשוב נוסף הוא היכולת לפתוח את המגירות לחלוטין אם הדלת פתוחה בזווית של 90 מעלות. הכוונה היא שאם המקרר נמצא ליד קיר ואין יכולת לפתוח את הדלת מעבר ל-90 מעלות, המגירה נתקלת בדלת ולא ניתם לפתוח אותה עד הסוף. בסמסונג אין את הבעיה הזו וניתן לפתוח את המגירה במלואה גם אם המקרר צמוד לקיר. בבלומברג יש צורך לפתוח את הדלת באזור ה-100 מעלות אך בהיטאצ'י ובשארפ - יש צורך לפתוח את הדלת לרווחה כדי שהמגירה תיפתח עד הסוף. במקפיא, מגירת הקרח קטנה יחסית אך יעילה ומאפשרת יותר נפח אחסון לפריטים אחרים.

באופן די דומה הגיעו למקום השלישי היטאצ'י ושארפ. סידור המדפים בהיטאצ'י נראה במבט ראשון מצוין - ארבעה מדפים פלוס שתי מגירות, כמו בבלומברג, אך משהו שם היה פחות טוב מאשר בבלומברג והתבטא בסופו של דבר ביכולת העמסה פחות נוחה. המגירה התחתונה מפוצלת, מה שפוגע במעט ביכולת ההעמסה בה, והמדפים מרווחים באופן שווה עם יכולת סידור שונה. במקפיא, מגש הקרח גדול ו"יושב" על המדף מה שלא מאפשר לאחסן פריטים שטוחים מתחתיו (כמו פיצה, דגים וכו').

שארפ נקטו בגישה שמרנית גם בחללי האחסון - במקום מגירה אחת גדולה בתחתית ישנן שתי מגירות פשוטות מאוד שהיה מאוד קשה להחזיר למקומן אחרי שהועמסו (חיכוך גדול בין הפלסטיקים, ללא גלגלים), וארבעה מדפים סטנדרטיים. לא מדובר בקטסטרופה אך היה פחות נוח להעמיס את המקרר לעומת האחרים ובשימוש רציף לאורך שנים מדובר במועקה לא קטנה.

תא ההקפאה בכל המקררים היה זהה ביכולותיו וכל המזון הקפוא - נשאר קפוא כצפוי. בחלל המקרר המצב היה שונה. את המוצרים הנחנו במקררים ולאחר שבועיים חזרנו כדי לערוך בדיקות ולהעריך את מצבם. בין הגבינות, הפסטרמות ושאר המוצרים ששמנו במקרר, היו שלל ירקות טריים ועלים מסוגים שונים בהם ניתן היה להבחין באופן די בולט בשוני בין המקררים. יש לציין כי כלל המוצרים היו זהים, בעלי תאריכי ייצור ותפוגה זהים וכי הבדיקה שלנו הייתה ויזואלית ותחושתית על פי מצב הירקות.

בהשוואה ויזואלית, לא היו פערים גדולים בכלל וכל המקררים עשו עבודה טובה מאוד בשמירה על הטריות, ודווקא בלומברג שהיה היחידי עם התאורה הכחולה המשוכללת לא בלט לטובה כלל וכלל. הירקות שנשמרו במצב הטוב ביותר היו במקרר של שארפ. בבחינה של עלי חסה, כוסברה, פטרוזיליה, מלפפונים וירקות רבים נוספים היה לנו הרושם ששארפ שמר באופן טוב יותר על טריות המזון. עלי החסה נראו טריים יותר, המלפפונים התכווצו פחות ובאופן כללי המוצרים נראו טוב יותר במקרר של שארפ. בשאר המקררים המצב לא היה שונה בהרבה אך ניתן היה להבחין בעלים צהובים יותר ובהתכווצות רחבה יותר של המלפפונים והעגבניות. למרות הפערים הנמוכים שארפ קיבל את הציון הגבוה ביותר במבחן הטריות שלנו לעומת האחרים.

כל המקררים במבחן שלנו מתפארים ביכולותיהם לסנן ריחות ובקטריות בחלל המקרר. סמסונג עושים זאת באמצעות מערכת "Twin Cooling Plus" - שני מדחסים נפרדים לשני התאים, מה שאמור למנוע "גלישת" ריחות לא נעימים, בלומברג משתמשים במה שנקרא "HygAir" - מסנן פחם פוטו קטליטי וציפוי כסף מיקרוני כהגנה נוספת, שארפ משתמשים במה שהם קוראים לו PlasmaCluster - שימוש ביונים חיוביים ושליליים, והיטאצ'י משתמשים בסינון אנטי בקטריאלי בשיטת ננו טכנולוגיה, אבל בלי שמות "מפוצצים". כל הביטויים הללו מתבטאים בפועל בשני אופנים - שמירה על הטריות, עליה כבר דיברנו, ומניעת ריח לא נעים שיוצא מן המקרר וסביר להניח עלול להשפיע על מזון אחר שנמצא באותו חלל. 

במבחן זה ביקשנו מכמה אנשים להריח את המקרר בפתיחתו הראשונית ולקבוע מאיזה מקרר יוצא ריח לא נעים ומי הצליח לסנן טוב יותר את הניחוחות. הזוכה במבחן הריח היה המקרר של בלומברג. בהשוואת הריח שנפלט מהמקרר לאחר שבועיים בו לא פתחנו שום דלת, בלומברג הפיץ פחות ניחוחות לא נעימים. אחריו הגיע המקרר של שארפ ששמר על ריח סולידי מאוד של המזון, ולמקום השלישי הגיעו סמסונג והיטאצ'י שנפלט מהם ריח חזק יותר של הפריטים המאוחסנים במקרר.

את המבחן הגדול שלנו ערכנו במשרדי מכון התקנים הישראלי - אותו מכון שבודק את התאמת מכשירי החשמל לתקנים כאלה ואחרים, והם אלו שנותנים את דירוג היעילות האנרגטית למכשיר. הדירוג ניתן על פי צריכת חשמל לשעה, בחישוב שנתי. במקרה שלנו שלושה מתוך ארבעת המקררים דורגו ברמת A - כלומר היעילה ביותר. המקרר היחיד שדורג ברמה B היה בלומברג, מה שהופך אותו למקרר הכי פחות יעיל אנרגטית. הסיבה לכך היא שסמסונג, שארפ והיטאצ'י משתמשים בטכנולוגיית האינוורטר המוכרת יותר מעולם המיזוג, ויעילה יותר בצריכת האנרגיה לעומת מדחס רגיל. בכך, במקום לשנות את עוצמת המדחס בהתאם לדרישה, המקרר של בלומברג יכול להדליק או לכבות את המדחס בלבד. מצד שני, הוא זול יותר.

מתוך השלושה שנותרו ברמה A המקרר היעיל ביות הוא המקרר של היטאצ'י הצורך בשנה כ-401 קילוואט של אנרגיה בלבד, מה שמתבטא כלכלית בכ-220 שקלים לשנה, הוצאה לא גבוהה יחסית לשימוש שנתי. למקום השני הגיע המקרר של סמסונג - למרות שזהו המקרר היחיד שמשתמש בשני מדחסי אינוורטר נפרדים כדי לחסוך באנרגיה, הוא צורך כ-474 קילוואט בשנה ועלות התפעול שלו תעלה כ-260 שקלים - הבדל של 40 שקלים בשנה. למקום השלישי הגיע שארפ עם צריכה שנתית של 518 קילוואט שהם 285 שקלים בשנה ובמקום האחרון, נמצא בלומברג עם צריכה שנתית של 363 שקלים בשנה.

הפער באחוזים בין המקום הראשון לאחרון הוא גדול מאוד, אך מבחינה כלכלית מדובר בפער של 143 שקלים בלבד בשנה. ההפרש בעלות בין המקרר היעיל ביותר לזה שהוא הכי פחות יעיל, כלומר היטאצ'י מול בלומברג עומד על 700 שקלים, שהם שווי ערך להפרש של חמש שנות חשמל. בכך, עלות המקררים לעומת עלות החשמל תתקזז רק לאחר מספר שנים. כמו כן חשוב לציין שצריכת האנרגיה כמובן תלויה באופי השימוש. פתיחה מרובה של דלת המקרר תדרוש קירור תדיר יותר - כלומר הפעלה תכופה של המדחס שתעלה גם את צריכת אנרגיה. לכן הנתונים הנ"ל הם "יבשים" בלבד ועלולים להשתנות דרמטית על פי אופי השימוש.

כל המקררים במבחן מגיעים עם שנת אחריות אחת בלבד כאשר חלק מהיבואנים מציעים הארכת אחריות על המדחסים בתוספת תשלום. עם זאת ישנו פער מחיר גדול יחסית בעלויות המקררים. הזול בחבורה הוא המקרר של סמסונג - 3,242 שקלים בלבד הופכים אותו למנצח במדד המחיר שלנו. מיד אחריו המקרר של בלומברג בעלות של 3,700 שקלים, במקום השלישי ובפער גדול משמעותית מתברג היטאצ'י - 4,399 שקלים הוא יעלה לכם. למקום האחרון מגיע המקרר של שארפ - 5,549 שקלים - פער של כ-2,300 שקלים בינו ובין הזול בחבורה, סכום לא מבוטל. זוכרים את צריכת החשמל? פער כזה במחיר שווה שימוש רציף של יותר מעשור במקרר, עלות די גבוהה. 

כפי שזה נראה, כל המקררים שבדקנו ישרתו אתכם כראוי ואין ספק שתסתגלו לחיות איתם בשלום תוך זמן קצר. עם זאת יש לנו מנצח אחד למבחן שבהשוואה לאחרים נראה שיהיה השותף הטוב ביותר במטבח שלכם וזהו המקרר של בלומברג. במחיר של 3,700 שקלים, הוא מספק את חווית השימוש הטובה ביותר במחיר טוב. מבחינתנו דגם DND9980x של בלומברג הוא הטוב והמשתלם ביותר בהשוואה למתחרים במבחן המקררים של WiseBuy.