את העלייה החדה ברכישת טלוויזיות, בעיקר באיכות 4K ניתן כמובן לשייך להוזלת המחירים של טלוויזיות אלה, כך שמחירם ירד לרמה זהה למסכי Full HD עם נתונים דומים. 

מסכי הטלוויזיה כיום מגיעים עם תמיכה בשלוש רזולוציות עיקריות: HD Ready המאוד מיושנת, FHD ו-4K. תקן ה-Full HD שמציע רזולוציה של 1920x1080 פיקסלים נחשב מיושן והוחלף על ידי ה-4K שידוע גם בשם UHD או 2160P. רזולוציה זו מכילה פי 4 יותר פיקסלים כך שהתמונה מוצגת ב-3840x2160 פיקסלים והיא חדה בצורה בולטת.

מחירי מסכי ה-4K ירדו בצורה דרמטית וכעת הם זהים לאלו של מסכי ה-Full HD, רק קחו בחשבון שטלוויזיות קטנות מ-43 אינץ' לרוב לא יתמכו ב-4K אלא אם מדובר במסך מחשב ייעודי. 

מזה כשנתיים ישנו תוכן ב-4K הקיים דרך שירותי סטרימינג כמו נטפליקס, אמאזון פריים וידאו ויוטיוב. גם תאגיד השידור כאן מאפשר לצפות בתכנים מסוימים ב-4K אך לא דרך ערוץ הטלוויזיה הרגיל אלא דרך האפליקציה שזמינה לחלק מהטלוויזיות החכמות. בנוסף, רוב חברות השידור על גבי אינטרנט כמו פרטנר TV וסלקום TV מאפשרות לשכור ממיר 4K או להשתמש באפליקציה שלהן על סטרימר תומך 4K, רק קחו בחשבון שלהן אין כל תוכן מקורי שמשודר בתקן הזה כך שהן לא קריטיות כדי לצפות בתוכן ברזולוציה הזאת.

כמו כן, כמעט כל הטלפונים הסלולריים מסוגלים להקליט סרטים בתקן זה, וזה בהחלט תענוג לראות את הילד הולך לגן באיכות הגבוהה ביותר. 

האותיות האלה מתייחסות לאופן שבו המסך מפיק את האור שיוצר את התמונה. לכל שיטה יש את היתרונות והחסרונות שלה, והיא חלק מרכזי במחיר המסך.

מסך ה-LED שכולנו מכירים, מורכב מפאנל LCD רגיל, המפיק את התאורה מנוריות LED המסודרות לאורך ורוחב הפאנל ומאירות את כולו בבת אחת - זה מה שגורם למסך המציג צבע שחור להיראות אפור. שיטה זו טובה יותר מזו שהייתה נהוגה במסכי LCD ישנים שבהם התאורה הייתה מופקת מנורות פלורוסנט, כך שמדובר על שיפור יחסי בתנאי ההארה, אך לא בטכנולוגיה חדשה. במסכים הזולים או הישנים יותר, נוריות ה-LED יפיקו אור "קר" הנוטה לגוון הכחלחל, אך במסכים החדשים היצרניות פיתחו נוריות LED שיפיקו אור "חם" וצהוב יותר. מסך LED הוא המסך הנפוץ כיום בשוק ומחיריו הזולים הופכים אותו למשתלם כלכלית. 

טכנולוגית ה-OLED היא הטכנולוגיה היוקרתית כיום במסכי טלוויזיה והיא מיוצרת בלעדית על ידי חברת LG. בפאנל ה-OLED כל פיקסל מסוגל לייצר אור בעצמו, כך שהוא לא דורש תאורה אחורית, ולכן הוא גם מסוגל להיכבות עצמאית. שיטה זו מונעת זליגת אור ומאפשרת להגיע לצבע שחור מוחלט ואמיתי. גם הניגדיות טובה לאין שיעור משאר המסכים, כיוון שהם לא מסוגלים לכבות לגמרי את התאורה בחלקים שונים במסך. יש הטוענים כי מעבר ל-OLED ממסך LCD רגיל דומה בחשיבותו למעבר מטלוויזית CRT למסך LCD דקיק, כך שהטכנולוגיה הזו חשובה ומתקדמת, וכפועל יוצא מכך, גם יקרה יחסית.

לעומת זאת, מסך QLED המיוצר על ידי סמסונג, הוא עדיין מסך LCD עם נוריות LED, שעליהן הונחה שכבה מיוחדת של קריסטלים הנקראת Quantum dots, ומכאן האות Q. שכבת הקריסטלים נועדה כדי להאיר בצבעים מדויקים יותר, ואף מאפשרת לחסום את האור בכל פיקסל בנפרד. שיטה זו מאפשרת להציג צבע שחור באיכות טובה מאוד אך היא טכנולוגית נחשבת נחותה יותר. קחו בחשבון שההבדלים לאו דווקא יהיו נראים לעין.

טכנולוגית ULED היא טכנולוגיה מבית יצרנית הטלוויזיות הייסנס, הדומה למשחקי האותיות של סמסונג. ה-U מסמן את המילה אולטרה, אך בפועל עדיין מדובר במסך LED רגיל, עם אזורים רבים ושונים של תאורה. הייסנס מצידה רשמה פטנטים רבים על רכיבים שונים בתוך הפאנל שמעניקים צבעים עשירים, שליטה טובה יותר באזורי תאורה שונים ותנועה חלקה יותר, אבל ה-ULED לא מסוגל להפיק את האיכות המרשימה של מסכי OLED והוא בעיקר טענה שיווקית.

טכנולוגיה מעניינת שסמסונג עובדת עליה כעת נקראת MicroLED, והיא הוצגה בתערוכת IFA בקיץ האחרון. הטכנולוגיה החדישה הזו מתגברת על חסרונות ה-LED הרגיל כמו: נטייה להישרף בחלקים בהירים מאד בתנאי קיצון, בהירות מוגבלת יחסית, וזוויות צפייה מוגבלות. בכך, ה-MicroLED מסוגל להגיע לשחור איכותי ומושלם, להרחיב את זוויות הצפייה בצדדים, להעשיר את הצבעים המוצגים ובעיקר לא להסתמך על תרכובת אורגנית בתוך הנורית עצמה. גם צריכת החשמל צפויה להיות חסכונית יותר, ואורך החיים של הנוריות ארוך יותר. עם זאת, זו טכנולוגיה יקרה מאוד ויקח עוד כמה שנים עד שהיא תהיה זמינה לרכישה.

בשנה האחרונה אפשר לראות כי רוב היצרניות מפתחות מסכים התומכים בתקן HDR - High Dynamic Range, כלומר היכולת להציג טווח דינמי גדול בו זמנית בין החלקים המוארים ביותר לבין החלקים החשוכים ביותר בתמונה, בדומה לדרך שבה העין האנושית רואה.

טכנולוגית HDR מספקת עוצמות הארה גבוהות יותר, שילוב של גוונים כהים ובהירים בצורה רחבה וטובה יותר, כאשר חלק מהיצרניות מסתפקות בתקן זה, וחלקן כמו LG למשל, מוסיפות תמיכה בטכנולוגיות ותקנים נוספים לשיפור איכות התמונה כמו Dolby Vision שתכנים תואמים לו אפשר למצוא בנטפליקס.

קחו בחשבון שגם אם המסך תומך ב-HDR, זה לא אומר שתוכלו לראות הבדל כלשהו ממסך אחר, אלא אם התוכן שמוצג תומך בו רשמית. התקן הסטנדרטי והנפוץ נקרא HDR10, המייצג את המידע שמגיע על הצבעים בתמונה, אך הוא סטטי כך שכשהתמונה תשתנה, המסך לאו דווקא יצליח להדביק את שינויי התאורה בזמן. התקן הבא הוא HDR10+ שמכיל מידע טכני נסתר בתוך השידור, ובו הוראות למסך כיצד להציג את הצבעים נכון בכל פריים של הסרט. תקן זה נפוץ כרגע בעיקר במסכי סמסונג ובמכשירי אמאזון.

מסך קעור – פריט עיצובי חדשני ומרהיב, אך האם הוא באמת משפר את איכות התמונה? המסכים הקעורים הופיעו לפני כשלוש שנים ומספר הדגמים הקעורים הצטמצם דרמטית, אחרי שהשוק הצביע לכיוון המסכים השטוחים. בעבר טכנת השיווק הייתה שמסך קעור מספק חוויה כאילו המסך "עוטף" את הצופה וזה אולי נכון אם תביטו במסך ענקי מקרוב. אך בפועל, אנשים נוטים לרכוש טלוויזיות בגודל המתאים למרחק הצפייה, ומשם האפקט הולך לאיבוד.

בישראל במיוחד, ברוב הבתים הסלון צמוד לחלון מרפסת גדול שמכניס אור רב לבית, ובמסכים קעורים ישנן השתקפויות רבות כך שהוא לא פרקטי. עם זאת, מבחינה עיצובית מדובר במסך מעוצב שמסמל את החדשנות שבמכשירי החשמל, כך שהוא יכול להיות מעוצב ומושך את העין, לעומת מסך שטוח משעמם. בכל אופן, בד"כ המסכים הקעורים יהיו יקרים מעט מאלו השטוחים. 

למרות שטלוויזיות חכמות קיימות כבר זמן מה, הן הפכו לשימושיות באמת רק בשנים האחרונות, עם כניסת שירותי ההזרמה לישראל. מרבית הטלוויזיות מגיעות עם מערכת הפעלה כלשהי וקישוריות לאינטרנט, כשהיא משתנה בין חברה לחברה. ל-LG יש את מערכת ה-WebOS, סמסונג משתמשת ב-Tizen מפיתוחה, פנסוניק משתמשת ב-Firefox OS, בהייסנס יש את רוקו ואילו סוני, פיליפס וטושיבה משתמשות ב-Android TV. הממשקים נבדלים אחד מהשני בדרכים רבות. בין אם זה תאימות לאפליקציות כמו Kodi שקיימת רק בחלק ממערכות אנדרואיד TV, אך בכולם תוכלו למצוא את נטפליקס ויוטיוב, ובחלק את Amazon Prime Video. בנוסף, חלק מהטלוויזיות המבוססות על אנדרואיד מכילות ממשק ייעודי של היצרן המולבש מעל, ומגביל מאוד את השימוש. כמו כן הגרסה עצמה יכולה להיות ישנה מאוד כך שכדאי בהחלט לבדוק ולהבין את הממשקים השונים.

חלק מהמכשירים תומכים בהזרמת מדיה מהסמארטפון דרך WiFi, בכך תוכלו להציג סרטונים ותמונות, ובעצם את כל מסך המכשיר שלכם על המסך הגדול. יצרניות אחרות תומכות בשידור תכנים (קאסט), אך האפשרויות משתנות בין יצרן ליצרן.

בשוק יש אלפי דגמים, חלקם עם שמות מאוד דומים, חלקם ממותגי מדבקה שלא שמעתם עליהם עד כה. אז כיצד תדעו במי לבחור?

היצרניות הגדולות מייצרות מסכים שרובם באיכות גבוהה ועם מערכת הפעלה ייעודיות שגם מתעדכנת מעת לעת, כשהבולטות ביותר הן סמסונג ו-LG, שנמכרות דרך יבואן רשמי ודרך יבואנים מקבילים. הבדלי הסחורה ביניהם יכולים להיות ברמת הגימור של הדגם או בתכונות הכלולות במסך, ואף שפת הממשק, אז בדקו עם המוכר מה ההבדלים בדגם הספציפי שאותו אתם מעוניינים לרכוש.

במקביל לחברות הגדולות ישנן הרבה טלוויזיות הממותגות תחת שמות לא מוכרים. אותן טלוויזיות לרוב מיוצרות תחת שמות רבים, כשהיבואן המקומי הוא זה שקובע את המפרט הטכני ולרוב הוא יכוון למחירים הנמוכים, שכן שם יותר קל להתברג מבחינה מיתוגית. במסכים אלו לרוב תמצאו איכות תצוגה נמוכה יחסית, ממשק איטי ללא עברית או עם עברית שגויה, מעט אפליקציות וחוסר בעדכונים, כך שלא יהיה ניתן להוסיף תכונות למסך לאורך זמן.