איך לבחור מצלמה
מדריך WiseBuy יסייע לכם לבחור את המצלמה המתאימה, לפי השיקולים הבאים:
המצלמות הדיגיטליות נחלקות לשלושה סוגים עיקריים: מצלמות קומפקטיות, זהו הסוג הנפוץ והמגוון ביותר; מצלמות דמויות SLR, שהן בדרך כלל גדולות, יקרות ומתקדמות מהקומפקטיות; ומצלמות רפלקס (DLSR) שחלקן מיועדות לצלמים חובבים שרוצים להשיג תוצאות טובות יותר, בעוד חלק מהן - הדגמים היקרים יותר שמחירן עשוי להגיע לעשרות אלפי שקלים, מיועדים לצלמים מקצועיים.
מצלמות קומפקטיות: מכונות גם מצלמת כוון ולחץ (Point and Shoot) - או במילים אחרות: כל אחד יכול להיות צלם. מדובר במצלמות קטנות וקלות משקל, שאינן דורשות כמעט מעורבות או הבנה משמעותיות מצד המשתמש. הן מסוגלות להתאים עצמן למצבי צילום שונים ולהפיק תמונות איכותיות.
היצע הדגמים של המצלמות הקומפקטיות עצום ומגוון, בטווחי מחירים ורמות ביצועים שיכולים להתאים לתקציב ולצרכים שונים. החיסרון העיקרי של מצלמות קומפקטיות הוא החיישן הקטן שלהן, שמסוגל להתמודד באופן מוגבל בלבד עם מצבי צילום לא אידיאליים, כמו תאורה חלשה, סצנות בעלות ניגודיות גבוהה או צילום אובייקטים בתנועה, ובנוסף מתקשה לספק עומק שדה (מה שנקרא היום בסמארטפונים "אפקט בוקה") והפרדת האובייקט מהרקע.
כמו כן, עדשת הזום שלהן בדרך כלל קטנה יחסית, בגלל המבנה הפיזי של המצלמה. לאחרונה החלו החברות לשווק מצלמות קומפקטיות שלתוכן הצליחו לדחוס עדשות זום של 40x. בעבר היה נהוג להבחין בתוך הקטגוריה של מצלמות קומפקטיות בתת-קטגוריה של מצלמות קומפקטיות במיוחד (אולטרה או סופר קומפקטיות). עם זאת, בשל התקדמות המצלמות הקומפקטיות הרגילות וצמיחתו של תחום מצלמות האקסטרים, תת-הקטגוריה הזו נעלמה כמעט חלוטין וכיום רוב המצלמות המוגדרות כחלק ממנה הן מצלמות קומפקטיות רגילות לחלוטין.
מצלמות דמויות SLR: העיצוב שלהן מזכיר את מצלמות ה-DLSR, עם עדשה בולטת ומבנה מגושם. מצלמות דמויות SLR בדרך כלל יקרות מהקומפקטיות, כבדות מהן, בעלות זום אופטי גדול יחסית ולרוב כוללות שליטה ידנית מלאה. הן מיועדות למי שמחפש מצלמה קצת יותר מסיבית עם יותר גמישות בצילום ולחובבי צילום עם נטיות אמנותיות. היתרון המשמעותי שלהן על פני מצלמות קומפקטיות הוא הזום, שיכול להגיע לטווחים גדולים מאוד (עד 125x, אם כי רוב הדגמים מסתפקים בטווחים שבין 20x ל-100x). כדאי לדעת שמצלמה גדולה לא בהכרח מבטיחה חיישן גדול, ולרוב החיישנים במצלמות אלו דומים או זהים לאלו שבקומפקטיות.
מצלמות רפלקס (או: DSLR) - מצלמות שנועדו לחובבים מתקדמים ולצלמים מקצועיים. מחירן מתחיל בכמה אלפי שקלים ויכול להגיע לעשרות אלפי שקלים. הן גדולות ומגושמות יחסית, אבל בתמורה מפיקות תמונות איכותיות שמאפשרות הדפסה ברמה גבוהה ובמידות גדולות. הן מעניקות למשתמש המיומן גמישות רבה בתפעול ושליטה ידנית מלאה, ובכולן ניתן להחליף את העדשה.
החיישן במצלמות DSLR גדול משמעותית מחיישנים של מצלמות קומפקטיות או דמויות SLR, מה שמאפשר להן לספק טווח דינמי גדול יותר ותמונות יחסית נקיות מרעש דיגיטלי גם בתנאי תאורה חלשים. למי ששוקל מעבר ממצלמה קומפקטית או אפילו דמויית SLR, כדאי לקחת בחשבון שהמצלמה אינה כוללת עדשה, או לחלופין באה עם עדשת קיט בסיסית בלבד עם טווח זום מוגבל, ויש להשקיע ברכישת עדשות איכותיות ונפרדות. גם המעבר בין צילום רחב זווית (Wide) לצילום בזום גבוה (Tele) מצריך לרוב החלפה פיזית בין העדשות השונות, מה שמסרבל את השימוש וגורע מהספונטניות שבצילום. מי שמתגבר על נקודות אלו יהנה מהיתרונות הרבים של מצלמת DSLR - מהירות מיקוד וצילום גבוהה, איכות תמונה מעולה ואפשרויות שליטה ידניות רבות ומגוונות.
מצלמות ללא מראה, או EVIL - ראשי תיבות של Electronic Viewfinder, Interchangeable Lens (ובעברית: עינית אלקטרונית, עדשות מתחלפות). מדובר בקטגוריית כלאיים שבין מצלמות הרפקלס לקומפקטיות. בדומה למצלמות DSLR, מצלמות ה-EVIL מצוידות בחיישן גדול וניתן להחליף את העדשות שלהן, ומצד שני הן קטנות, ללא מנגנון המראה וללא עינית אופטית - בדומה למצלמות קומפקטיות. מצלמות אלה מתאימות לצלמים חובבים שרוצים איכות תמונה גבוהה וגמישות בבחירת העדשות, אך מעדיפים גודל קומפקטי ותפעול נוח וידידותי ויכולים להרשות לעצמם לשלם על כך.
בבחירת מצלמה שתספק את איכות הצילום הרצויה צריך להתחשב במטרות הצילום, בסגנון הצילום, בתנאי הצילום ובאיכות ההדפסה המבוקשת. כל המצלמות הקומפקטיות מציעות פעולה אוטומטית מלאה, ובמצלמות רבות קיימת שליטה ידנית על חלק מהפונקציות.
ככלל, ככל שהמצלמה כוללת יותר תכונות לשליטה ידנית היא תהיה יקרה יותר, מורכבת יותר לשימוש ודורשת הבנה כלשהי בצילום. שימוש מושכל בתכונות הללו מעניק יותר גמישות בצילום ויכול להפיק תמונה איכותית יותר בתנאי צילום מיוחדים.
הנתונים העיקריים המשפיעים על איכות הצילום הם הרזולוציה וחיישן התמונה, מצבי הצילום ואמצעי השליטה הידניים הקיימים במצלמה, העדשה, הפלאש וכן גורמים נוספים כגון המעבד, מנגנון ייצוב התמונה וטכנולוגיות מתקדמות הקיימות בדגמים השונים.
רזולוציה (מגה-פיקסל): הרזולוציה קובעת את רמת הפירוט של התמונה, ובעיקר את גודל התמונה שתוכלו להדפיס מבלי לפגוע באיכותה. ככל שהרזולוציה גבוהה יותר - ניתן להדפיס תמונה גדולה יותר תוך שמירה על חדות ורמת פירוט גבוהות, וגם לבצע חיתוך והתקרבות (Crop) אל החלקים החשובים בתמונה ולקבל תמונה בגודל מספק להדפסה.
מגה-פיקסל הם יחידות המדידה של הרזולוציה, והנתון הזה מובלט על ידי היצרנים והמשווקים השונים, אבל כדאי לא לייחס לו יותר חשיבות יתרה ולזכור שיש פרמטרים חשובים יותר כמו איכות האופטיקה, איכות עיבוד התמונה, גודל החיישן ועוד.
כמה מגה-פיקסל דרושים לכם? התשובה תלויה בגודל התמונה המרבי שברצונכם להדפיס. מצלמה ברזולוציה של 6 מגה-פיקסל, למשל, תאפשר הדפסה של התמונות בגודל 40X30 ס"מ באיכות מעולה; זכרו שלרוב התמונות מודפסות בגודל קטן בהרבה, לרוב 15X10 או 21X15. מי שמתכנן להדפיס תמונות גדולות יותר או לערוך ולבצע חיתוכים (קרופים) בתמונות, זקוק למצלמה עם יותר מגה-פיקסל.
חיישן תמונה: חיישן התמונה הוא רכיב אלקטרוני שמתפקד כתחליף לסרט הפילם. החיישן ממיר את המידע החזותי (אור) שמגיע מבעד לעדשה לאות דיגיטלי ומעבד אותו לתמונה. ככל ששטח החיישן גדול יותר כך הוא יכול להכיל יותר פיקסלים, ובעיקר לקלוט יותר אור - יתרון מכריע בצילום בתנאי תאורה חלשים יחסית. זאת אחת הסיבות שמצלמות בעלות חיישן גדול (DSLR) הן גדולות יותר, ובדרך כלל מיועדות לשימוש מקצועי. קיימים שני סוגי חיישנים עיקריים – CCD הוותיק והנפוץ, ו-CMOS הצעיר יותר שהפך בעשור האחרון לשליט הבלתי מעורער של השוק, בזכות צריכת אנרגיה קטנה משל CCD וניקיון טוב יותר ברגישויות גבוהות. סוג שלישי הוא Live-MOS החדש יחסית שקיים במצלמות של אולימפוס, לייקה ופנסוניק, ומציע איכויות של CCD עם צריכת אנרגיה נמוכה כמו ה-CMOS. מה כדאי? לא בהכרח משנה, כי המכלול של המצלמה יקבע את איכות התמונה ולא טכנולוגית החיישן.
רגישות החיישן: מידת רגישות החיישן לאור נמדדת ב-ISO, וככל שה-ISO גבוה יותר כך המצלמה מסוגלת ללכוד יותר פרטים בסצנות עם תאורה חלשה. כדאי לדעת שהעלאת ה-ISO פוגעת כמעט בהכרח באיכות התמונה, משום שהגברת רגישות החיישן גורמת להופעת רעש דיגיטלי, כך שלא תמיד מצלמה עם ISO גבוה תניב גם תמונות איכותיות בצילום בתאורה חלשה. הדבר תלוי בעיקר בגודל החיישן (ולכן מצלמות DSLR מתפקדות טוב יותר באופן משמעותי ממצלמות קומפקטיות בתאורה חלשה) ובמערכת עיבוד התמונה.
עדשה: העדשה היא מהמרכיבים החשובים שבמצלמה ויש לה השפעה רבה על איכות התמונה. חלק מיצרניות המצלמות אינן מייצרות את העדשות בעצמן ומשתמשות בעדשות המיוצרות על ידי חברות מתמחות. עם יצרני העדשות המובילים והטובים נמנים Carl Zeiss, Leica ו-Schneider-Kreuznach. סוג העדשה לא תמיד מצוין במפרט, אבל אפשר לסמוך על כך שהיצרניות המובילות והידועות מייצרות או משתמשות בעדשות באיכות טובה.
חלק מהמצלמות מצוידות בעדשת זום ששולטת על מרחק האובייקט המצולם, כאשר חשוב מאוד להבחין בהבדל שבין זום אופטי לזום דיגיטלי. בעוד זום אופטי מקרב ומרחק את האוביקט באמצעות שימוש באמצעים אופטיים תוך שמירה במידה מסוימת על איכות הצילום, זום דיגיטלי הינו זום מלאכותי שפוגע באיכות התמונה ולכן אין, בד"כ, חשיבות גבוהה לזום דיגיטלי בבחירת המצלמה.
טווח הזום מתבטא במכפלה כגון x8 או x5, המציינת פי כמה ניתן להתקרב לאובייקט בהשוואה לנקודת המוצא של המצלמה. במצלמות קומפקטיות רבות הזום האופטי הוא לפחות x3, שזה הטווח הבסיסי ביותר, אבל מומלץ לבחור מצלמה עם זום של x5 ויותר, כך שתוכלו לצלם פרטים מטווחים גדולים יחסית.
כדאי לדעת שבגלל מגבלות אופטיות שונות, עדשות עם זום גדול נוטות לסבול מפגמים שונים כמו רכות בקצוות התמונה או הילות סגולות - תלוי כמובן באיכות האופטיקה של העדשה.
מצבי הראייה של העדשה: לעדשה יש שלושה מצבי ראייה עיקריים: Wide או זווית ראייה רחבה (35 מ"מ ופחות) – העדשה תופסת שטח נרחב ומכילה כמה שיותר פרטים. מצב זה משמש לצילום נוף, או לצילום במקום סגור כשרוצים לקלוט מרחב גדול אך לא ניתן להתרחק מהאובייקט. כל נתון הקטן מ-35 מ"מ מאפשר לתפוס שטח אופקי נרחב יותר; טלפוטו (Telephoto) – העדשה מקרבת פרט מסוים מתוך מכלול המרוחק מהמצלמה עד שהוא ממלא את התמונה; עדשה נורמלית – תופסת את האובייקטים המצולמים ללא קירוב או הרחקה, כפי שתופסת אותם העין האנושית.
רוב עדשות המצלמות מתחילות ב-35 מ"מ עד לטווח התלוי בגודל הזום. לדוגמה, בזום X3 הטווח יהיה 35-105 מ"מ (35 כפול 3 = 105). חלק מהמצלמות הן בעלות עדשות רחבות החל מ-24 מ"מ, שיכולות לתפוס שטח אופקי נרחב יותר, ולמי שמתכוון לצלם בתוך הבית או צילומי נוף כדאי לשקול אותן.
פלאש (מבזק): כמעט בכל מצלמה קיים פלאש מובנה. הפלאש מאיר את האובייקט בצילום בחושך ובתנאי תאורה ירודים, ויכול גם לאזן את הבהירות ולהדגיש את האובייקט במצבים של תאורה חזקה מאחוריו. הטווח האפקטיבי של הפלאש ברוב המצלמות הקומפקטיות מוגבל למטרים ספורים, ומומלץ כמובן לבחור מצלמה עם פלאש בעל טווח גדול ככל האפשר.
במצלמות DSLR וגם בחלק מדמויות ה-SLR (ואפילו בכמה מהקומפקטיות), קיימת אפשרות לשליטה ידנית על עוצמת האור ועל פעולת הפלאש, וניתן להוסיף למצלמה פלאש חיצוני על גבי תושבת מיוחדת (hot shoe), ובכך לשפר את טווח ההארה ואת איכותה.
במצלמות הקומפקטיות קיימת תופעה של עיניים אדומות, בעיקר בצילומי לילה, זאת עקב קרבתו של הפלאש לעדשה. ברוב הדגמים קיים מנגנון לביטול או להפחתת התופעה ולא כדאי לוותר עליו. במצלמות מתקדמות יותר קיים פלאש קופץ (Pop Up) שפותר את הבעיה ואף יכול לשפר את איכות התמונה. הפלאש קופץ מגוף המצלמה לקראת הצילום כלפי מעלה, ובכך גדל המרחק בינו ובין העדשה ונמנעת תופעת העיניים האדומות. אם הפלאש הקופץ ממוקם מעל לעדשה, ולא לצדה, פיזור האור יהיה יעיל ואיכותי יותר.
• מייצב תמונה – מנגנון המפצה על רעידות או תזוזות בעת הצילום ומאפשר להפיק תמונה חדה ונטולת טשטוש. המייצב חשוב במיוחד בתנאי תאורה נמוכים ובצילומי לילה, וכן בצילומי מאקרו וצילום בטווחים רחוקים (זום גדול), שבהם המצלמה רגישה במיוחד לרעידות. קיימים שני סוגים של מייצב תמונה – אופטי ודיגיטלי. מייצב אופטי איכותי ויעיל יותר, ולכן עדיף על מייצב דיגיטלי. חשוב לדעת שמייצב התמונה יכול להשפיע אך ורק על טשטוש כתוצאה מתזוזת יד הצלם, אך לא על תזוזה של המצולם עצמו.
• זיהוי פנים – טכנולוגיה שבה המצלמה מזהה פנים בסצינה, מתמקדת עליהן ומתאימה את החשיפה בצורה אופטימלית. כמעט כל הדגמים כיום מציעים זיהוי של מספר רב של פרצופים בתמונה, כולל בפרופיל, ואף אפשרות לשמירה של פני האנשים בשמם לצורך קטלוג ואיתור נוחים לאחר מכן.
• זיהוי חיוך ומצמוץ – במצב זיהוי חיוך, לאחר הלחיצה על כפתור הצילום המצלמה נכנסת ל'כוננות', וברגע שמזהה שהמצולם מחייך - מצלמת אותו. תכונה זו אידיאלית לצילום ילדים ופעוטות. במצב זיהוי מצמוץ המצלמה מזהה אם המצולם (או אחד המצולמים) בתמונה עצם את עיניו ברגע הצילום, ומתריעה על כך על גבי המסך. כך תוכלו לבצע צילום חוזר ומוצלח יותר בו במקום, ולא לגלות זאת בבית כשכבר מאוחר מדי.
במצלמות ניתן לצלם גם וידיאו. שני הנתונים שיש לשים לב אליהם בצילום וידיאו הם רזולוציה וקצב הצילום (מספר פריימים לשנייה). ככל שהרזולוציה גבוהה יותר התמונה תהיה מפורטת וחדה יותר, וככל שמספר הפריימים לשנייה גדול יותר, התזוזה תיראה חלקה ורציפה יותר.
בעבר, מרבית המצלמות הציעו צילום וידיאו ברזולוציה בסיסית של 640x480. כיום, מצלמות סטילס מסוגלות לצלם וידיאו בהפרדה גבוהה של 1080p וכמה מהדגמים החדישים אף ברזולוציית 4k, הגבוהה פי ארבעה מרזולציית HD סטנדרטית ומכונה אולטרה HD. בנוסף, כדאי לוודא שקצב הפריימים הוא לפחות 30 לשנייה, משום שבנתון נמוך יותר הווידיאו עלול להיראות מקרטע ולא חלק. כיום הטנדרט המקובל הוא 60 פריימים לשנייה, וניתן למצוא מצלמות בעלות מצבי הילוך איטי של 120 פריימים לשנייה ויותר מכך.
בחלק מהמצלמות ניתן להשתמש בזום בעת הצילום. אם תרצו להשיג ביצועי צילום הדומים למצלמת וידיאו, מומלץ לבחור מצלמה שבה הזום האופטי פעיל, ורצוי כמובן שיהיה זה זום גדול.
גודל הזיכרון מתייחס לכמות המידע שניתן לאחסן במצלמה. ברוב המצלמות רכיב הזיכרון הראשי הוא כרטיס נשלף, אם כי ניתן למצוא מצלמות עם זיכרון מובנה בנפחים סבירים.
נפח כרטיס הרחבה תלוי ברזולוציה ובמידת הדחיסה של התמונות והסרטונים. ככל שהרזולוציה גדולה יותר - כדאי לבחור זיכרון בנפח גדול יותר. כיום, עם הירידה המשמעותית במחירי כרטיסי הזיכרון, וכן לצד העלייה בנפח התמונות והסרטונים המצולמים (בהתאם לרזולוציה), נמליץ על כרטיס בנפח של לכל הפחות 32 גיגה-בייט, ורצוי אף יותר. במצלמות ניתן לבחור בין מספר רזולוציות צילום שונות בהתאם לאיכות התמונה הרצויה, ובכך לייעל את השימוש בכרטיס הזיכרון.
מומלץ לשקול רכישה של שני כרטיסים לפחות, כדי שאם יתמלא הכרטיס באמצע טיול תוכלו להחליפו באחר.
כשרוכשים כרטיס יש לוודא שהוא תואם את דגם המצלמה. סוגי כרטיסי הזיכרון הנפוצים הם Secure Digital (SD), ((MMC MultiMedia Card, CompactFlash (CF), xD, Memory Stick ו-SDHC (Secure Digital High Capacity), כרטיסים בעלי נפח גדול במיוחד. כיום רובן המוחלט של המצלמות תומכות בסטנדרט ה-SDHC, כך שאותם כרטיסי זיכרון זעירים המתאימים לסמארטפונים (microSD) מתאימים כמעט לכל המצלמות (עם המתאם שרוב היצרניות מספקות בקופסה).
בכל הקשור לגודל, למשקל ולרמת ניידות, יש יתרון ברור למצלמות הקומפקטיות ולמצלמות הזעירות. בכל מקרה, כדי לבחון את מידת הנוחות של המצלמה, חייבים להרגיש אותה ולהתנסות בה, להתרשם מכפתורי ההפעלה, לבחור מסך מתאים ולקחת בחשבון את מהירות הצילום.
אחיזה ותפעול: מומלץ לנסות גדלים ומשקלים שונים, להחזיק את המצלמה ולתפעל אותה. בחלק מהמצלמות ניתן לעבור בין מצבי צילום באמצעות כפתור חוגה, ובאחרות בשילוב של לחצנים ומסך מגע. שימוש בכפתור חוגה בדרך כלל נוח ומהיר יותר, אבל גם בין הכפתורים השונים יש נוחים יותר או פחות, וכדאי לנסות סוגים שונים. ודאו שמצבי הצילום הרצויים קלים ומהירים לגישה ושהמעבר בין התפריטים פשוט וידידותי מספיק עבורכם.
מסך: באמצעות המסך ניתן לתכנן את הפריים לפני הצילום, לצפות בתמונה שצולמה ולעתים אף לערוך אותה, וכן ניתן באמצעותו לעבור בין התפריטים השונים. גודל המסך יכול לנוע בין 2 ל-4 אינטש ואף יותר. בחרו בגודל נוח, רצוי לא גדול מדי כדי שלא יצרוך הרבה חשמל, אבל שיהיה ברור וקריא. גם כאן הרזולוציה משפיעה על איכות המסך, ומספר פיקסלים גדול יותר יבטיח תצוגה חדה יותר. גודל המסך המינימלי המומלץ הוא 2.5 אינטש. בחלק מהדגמים המסך מתקפל ומסתובב, תכונה המאפשרת צילום מדויק בזוויות ובמצבים קשים לצילום.
דגמים חדשים מציעים מסך מגע שמאפשר שליטה על התכונות השונות. לרוב מדובר בגימיק חביב בלבד, ולא תמיד הוא נוח יותר ממקשים רגילים.
עינית: בחלק מהמצלמות הקומפקטיות ובכל מצלמות הרפלקס יש עינית אופטית. העינית מאפשרת צפייה בסצנה לפני הצילום ותכנון הפריים במצב שבו המסך קשה לצפייה (כמו באור יום מלא) או כשרוצים לחסוך בסוללות. במצלמות רפלקס העינית שונה והיא חלק ממערכת אופטית מורכבת. עד לאחרונה העינית היתה הדרך היחידה לתכנן את התמונה במצלמות DSLR, אך כיום ישנן מצלמות רפלקס עם תכונת Live View המאפשרת צפייה מקדימה דרך המסך.
במצלמות דמויות SLR נפוצות העיניות האלקטרוניות, שהן בעצם מסך זעיר המוגדל באמצעים אופטיים. איכות העינית האלקטרונית משתנה בין הדגמים ותלויה כמובן במספר הפיקסלים מהם היא מורכבת.
מהירות צילום: כדי לצלם בספונטניות ולהצליח ללכוד את הרגע, כדאי לבחור מצלמה עם זמני אתחול ומחזור קצרים. זמן אתחול הוא הזמן שלוקח למצלמה לעבור ממצב כבוי ועד שהיא מוכנה לצילום ראשון, וזמן מחזור הוא הזמן בין סיום צילום אחד לתחילת הצילום הבא.
נתון נוסף הוא פרק הזמן שבין הלחיצה על מקש הצילום לצילום בפועל, שנקרא בשפה המקצועית Shutter lag. חשוב שנתון זה יהיה קצר ככל האפשר.
קישורית Wi-Fi: מצלמות בעלות יכולות אלחוטיות מאפשרות העברה ושיתוף מידע של תמונות וסרטונים, כולל שליחתם ישירות לפייסבוק או לאינסטגרם באמצעות Wi-Fi. יש מצלמות שאף מצוידות במערכת ההפעלה אנדרואיד, שמאפשרת גלישה באינטרנט, שליחה וקבלה של מיילים וגיבוי הקבצים בשירותי ענן. קישוריות כזו יעילה במיוחד להעברה של תמונות מייד לאחר הצילום ללא צורך בחיבור המצלמה למחשב או הוצאת כרטיס הזיכרון שלה והעברתו למכשיר אחר כמו מחשב או סמארטפון.
קישורית Bluetooth: מצלמות מסוימות כוללות רכיב bluetooth שבאמצעותו ניתן לשתף קבצים בצורה אלחוטית עם מכשירים תומכים. קישוריות כזו איטית יותר מ-Wi-Fi, ושליחת תמונה בודדת עשויה לקחת דקה שלמה.
טכנולגיית NFC: טכנולוגיה חדשה יחסית במצלמות, המאפשרת העברת קבצים מהמצלמה למכשירים תומכים באמצעות הצמדת המצלמה אליהם.
המצלמות השונות מופעלת באמצעות שני סוגים עיקריים של סוללות שנבדלות זו מזו באיכותן, במשך הפעולה ובאורך החיים שלהן.
מצלמות רבות פועלות על סוללות AA. יתרונן של סוללות AA הוא בזמינות שלהן ובאפשרות להחליף אותן בחדשות ברגע שהן מתכלות, מה שהופך אותן אידיאליות לטיולים. שימו לב שככל שמספר הסוללות במצלמה רב יותר (נע בין 2 ל-4) המשקל יגדל, אך תוכלו לצלם יותר תמונות בין הטעינות (אם הסוללות תומכות בכך) או ההחלפות, וגם זמן טעינת הפלאש בין הצילומים יתקצר.
מרבית המצלמות המקצועיות מצוידות בסוללת ליתיום מובנית המותאמת לדגם. סוללה כזו היא איכותית יותר, ניתן לטעון אותה מספר רב של פעמים ולהשתמש בה לאורך זמן. החסרונות בסוללה מובנית הם שאם הסוללה נגמרה לכם באמצע טיול תאלצו לחפש שקע חשמל (שלא תמיד זמין) כדי לטעון אותה או לחפש חנות צילום המוכרת את הדגם המדויק המתאים למצלמה שלכם, בעוד שסוללות AA תוכלו לרכוש בכל קיוסק מקומי. בנוסף, החלפת סוללת ליתיום שהתבלתה יקרה משמעותית מהחלפת סוללות AA.
משך פעולת הסוללה תלוי בסוג הסוללה עצמה ובנתוניה, ובמידת השימוש בפונקציות כמו מסך, פלאש, עדשת זום, צילום וידיאו והקלטת שמע.
מומלץ להחזיק בתיק המצלמה סט נוסף של סוללות ומטען, כדי שלא תתקעו עם סוללות ריקות באמצע הטיול.
בכל מצלמה דיגיטלית יש חיבור למחשב ולכולן מצורף אבזור מינימלי הכולל כבל, דיסק תוכנה וכדומה. מספר האביזרים המצורפים למצלמה אינו קבוע ותלוי בדגם וביבואן.
חיבורים: בכל המצלמות קיים חיבור USB למחשב, בחלקן חיבור AV המיועד להעברת וידיאו ושמע לטלוויזיה, ויש מצלמות עם חיבור ישיר למדפסת בשם Pictbridge. המצלמות החדשות שכוללות צילום וידיאו בהפרדה גבוהה כוללות לעיתים חיבור HDMI, המיועד לחיבור לטלוויזיה.
אביזרים: האביזרים הקיימים, חלקם בתוספת תשלום, כוללים כבל USB, כבל וידיאו, רצועת נשיאה, נרתיק, מטען, ספק כוח וכן תחנת עגינה המאפשרת להניח עליה את המצלמה לצורך טעינה, לחיבור למחשב, לטלוויזיה או למדפסת.
האחריות על מצלמה דיגיטלית נעה בין שנה לשלוש שנים. מצלמה דיגיטלית מועדת לתקלות וככל שהשימוש בה אינטנסיבי כך גדל הסיכוי לקלקול. לכן חשוב לבדוק שהאחריות היא של היבואן הרשמי או של חנות ידועה ואמינה, להעדיף תקופת אחריות ארוכה ולוודא שיש מעבדת שירות קרובה לאזור המגורים.
לפרטים מלאים אודות תקנות הגנת הצרכן לשירות ואחריות, לחצו כאן.
הגורמים העיקריים המשפיעים על המחיר הם רזולוציה, סוג העדשה, זום אופטי, תכונות ייחודיות ותכונות לשליטה ידנית הקיימות בחלק מהמצלמות.
מצלמות קומפקטיות: טווח המחירים העיקרי נע בין 350 ל-2,300 שקל.
מצלמות דמויות-SLR: טווח המחירים העיקרי נע בין 900 ל-4,200 שקל.
מצלמות רפלקס (DSLR): טווח המחירים העיקרי נע בין 1,900 ל-10,000 שקל, ואף יותר מכך.
