כמו בכל שנה רוב יצרניות הטלוויזיה הגדולות בעולם משיקות בישראל סביב חודש יוני את סדרת הטלוויזיות החדשה שלהן. כל חברה אוהבת להתפאר בטכנולוגיה המפוארת שלה וכל חברה גם ממציאה לה שם תואר ייחודי משלה לכמה שהיא מוצלחת וגם קצת כדי לבלבל את הצרכן כדי שלא יצליח להשוות בין הדגמים. לשם כך לקחנו ארבע טלוויזיות בולטות בשוק: Samsung Samsung UE55MU7000UXSQ, Panasonic 58EX750L, LG 55SJ800Y ו-Hisense 55m7000.לכולם שלושה קריטריונים דומים: 55 אינץ', 4K ו-Smart TV.

איכות התמונה
עיקר הטלוויזיה היה ונשאר המסך שעליו מוצגת התמונה, ובמבחן זה השווינו את היכולת של המסך להתמודד עם תוכן בעל טווח דינמי רחב ומאתגר, שמראים בדיוק איזה מסך מסוגל לספק את התמונה הטובה ביותר.

במסך של פנסוניק הצבעים נראו מצוין, התמונה חדה אבל לא החדה ביותר שראינו, ללא בנדינג, ללא חידוד מיותר, קצת שורפת את הפסגות הלבנות. במסך של סמסונג הצבעים היו מעולים, התמונה הרגישה פחות מחודדת מהפנסוניק, אך הגוונים הבהירים מוצגים בלובנם המלא ולא כאלמנט שרוף לבן על המסך.



במסך של LG הצבעים הרגישו מאוד חיים, הטווח הדינמי מרשים מאוד וכאן אין שריפה של הבהירים, או קבירה של הכהים, כולם מיוצגים היטב, אך בחלק של הכהים כן ראינו נטייה לכהות יתר. בדגם של הייסנס עומק ורווית הצבעים נראתה נמוכה מהשאר, התמונה מעט פחות חדה משאר המכשירים, אך הטווח הדינמי מרשים ביותר, כשהאזורים הכהים נראים טוב יותר מהמכשירים היקרים בחבורה, ואילו האזורים הבהירים שמרו על איכותם ולא נשרפו, אך הפסגות המושלגות נראו שרופות בלבן כשפרטים רבים אבדו.

מכשירי הייסנס ופנסוניק הציגו שתיהן תמונה מרשימה ונאה, אך הן התחוורו לעומת האיכות שהוצגה על סמסונג ו-LG, כששתי אלה התחרו ביניהן על מי תציג את התמונה הטבעית ביותר. במקרה זה, התמונה שהוצגה במכשיר של LG נראתה כאילו מישהו הדפיס אותה בבית דפוס, ואז הניח את התמונה על שולחן אור מוזיאוני, כך שהיא תואר מאחור. הצבעים היו כה עזים וחיים שנראה כאילו התמונה תלת ממדית.

בתמונה זו המכשירים נחלקו לשניים: הייסנס ופנסוניק הציגו את התמונה באותו אופן, כך שהאזור המיוער החשוך בפינה הימנית התחתונה, נראה מואר למדי וניתן להבחין בפרטים מטושטשים שם. ואילו LG ו-סמסונג הציגו את התמונה כך שרק גזע העץ נראה מואר, והסביבה מסביב חשוכה.


ממשק ואפשרויות
בעוד שאיכות התמונה היא נושא קריטי בבחירת טלוויזיה, כיום אנו לא צופים אך ורק בשידורים לינאריים שמקורם בממיר חיצוני שהממשק שלו נקבע על ידי ספק התוכן. אלא צופים בתכני VOD על כל סוגיו, שדרכי ההגעה אליהם משתנים ממכשיר למכשיר, ובמקרה זה, איכות ממשק הטלוויזיה היא קריטית לחוווית צפייה טובה ולא מתסכלת.

פנסוניק כמעט ולא שינתה את הממשק שלה בחצי העשור האחרון, כשהוא עדיין כעור, בסיסי ולא אינטואיטיבי במיוחד. הניווט אמנם פשוט אך חנות האפליקציות דלה מאוד כך שנשאר להסתפק בעיקר בנטפליקס ויוטיוב.


מערכת ההפעלה של הייסנס נקראת Opera TV והיא פועלת באיטיות מורגשת לעומת שאר המתחרות, ולמרות שאינה מכילה אופציות משוכללות במיוחד, היא נראית טוב יותר ואף נעימה יותר לשימוש מזו של פנסוניק. גם כאן ישנה תמיכה בנטפליקס ויוטיוב וישנם כפתורים ייעודיים על השלט הרחוק - תכונה מאוד בסיסית ההופכת את השימוש לנוח ביותר.


בסמסונג נראית קפיצה משמעותית באיכות הממשק ובמהירות המעבד המובנה בטלוויזיה המניע אותו. הממשק עצמו מינימליסטי למדי, ויחד עם השלט הדל בכפתורים, ישנה מלאכת ניווט מעייפת עם כפתורי החיצים כדי לנוע מאפשרות אחת לשנייה.

כאן ישנה חנות אפליקציות עשירה למדי, עם תמיכה בנטפליקס ויוטיוב אך ללא כפתורים ייעודיים בשלט שגם הוא מינימלסטי כמו הממשק, אך כאן ישנו מגוון רחב של אפליקציות תוכן ממקורות שונים. למרות הקדמה הטכנולוגית, למערכת יש נטייה לעצור לרגע ולא להגיב ללחיצות על השלט וחוסר האחידות במהירות מתסכל למדי. כמו כן, נתקלנו במצבים בהם המערכת ביקשה "להגדיר" קלט (כלומר משהו שמחובר ב-HDMI), שזה בעצמו יוצא דופן מכיוון שמעולם לא נתקלנו בטלוויזיה שצריכה לקחת את הזמן "להגדיר" קלט, היא פשוט מציגה אותו. אותו תהליך הופיע על המסך ולא נעלם מעצמו, כשמצאנו את עצמנו לוחצים אקראית על כפתורים כדי לגרום לו לעבוד.


הממשק של LG הוא לטעמנו השלם ביותר מבין המכשירים, כשהוא מכיל את נטפליקס, יוטיוב וסלקום TV מה שמשלים את קונספט הסמארט TV העצמאית שלא צריכה ממירים חיצוניים נוספים. השליטה נוחה מאוד, כשניתן לנווט בתפריטים דרך מקשי החיצים והגלגלת המובנית בשלט, או על ידי הנפה של השלט שהופך לעכבר אוויר, כשהסמן מוצג על המסך, ממש כמו בקונסולת ה-Wii הישנה. עם זאת, ניכר כי השליטה דרך הסמן המרחף טובה לסיטואציות מסוימות בלבד, ולעיתים אותו סמן המשוטט על המסך יכול להפריע.


חנות האפליקציות לא עמוסה במיוחד, אך כל אלו שרלוונטיות לקהל הישראלי כבר מותקנות על המכשיר מראש. התפריטים מגיבים היטב אך לעיתים ישנה איטיות מפתיעה במעבר בין מסך למסך בחנות האפליקציות.

זה נראה שאף שילוב של ממשק ושלט בין המתחרות הוא לא מושלם, תמיד יש משהו שאינו נוח או לא מגיב כפי שהיינו רוצים. אך מבין כולם, זה שתסכל אותנו הכי פחות היה זה של LG.

סאונד מפתיע
כל הטלוויזיות מכילות סט רמקולים סבירים מובנים בפנים, כשהגרועים ביותר מביניהם שייכים להייסנס שנשמעו חלולים ומלאי פלסטיק, כשהטובים ביותר היו אלו של LG, שלא רק שחזרו את הבאסים בפס קול, אלא גם הכילו אפקט סראונד (למי שמעוניין) שבאמת עבד. סמסונג ופנסוניק היו כמעט זהים אחד לשני, כשאפשר לומר בבטחה שהם דיי והותר למשתמש הממוצע.

הטובה ביותר והמשתלמת ביותר
לטעמנו הבשורה הגדולה ביתר של המבחן השנה היא שבין הטלוויזיה הזולה ביותר לבין הטובה ביותר אין הבדל עצום באיכות וביכולות, בוודאי לא בשווי של 3,500 שקל, שהוא ההפרש ביניהן. את ההבדל בטיב הממשק, מהירות העבודה שלו, איכות הגימור והעיצוב, כל אלה ניתנים להבחנה בקלות בין מכשיר למכשיר, אך איכות התמונה שהיא הסעיף המרכזי בבחירת מסך, לא משתנה באופן דרמטי בין המכשירים ובהחלט לא בהתאם למחיר. בכך, איכות התמונה בפנסוניק שמחירו כפול מזה של הייסנס, אינה טובה פי שניים.

לאור זאת, מסקנתנו היא שהטלוויזיה הטובה ביותר במבחן זה היא ה-LG 55SJ800Y שלה שלוש שנות אחריות עם ציון כולל של 9 נקודות, מעט מעל סמסונג שהייתה כמעט זהה לה בכל פרמטר הקשור לתצוגה, אך נפלה מעט מאחור בממשק ובשלט הרחוק. בצד השני של הדברים, הטלוויזיה המשתלמת ביותר כאן היא ה-Hisense M7000 עם ממשק המכיל את כל הדרוש, איכות תצוגה טובה ותג מחיר משתלם.