איך לבחור מצלמת רשת

מצלמת הרשת אמנם לא נועדה להתחרות במצלמות וידיאו או סטילס רגילות, אך בכל זאת רצוי לשאוף למצלמה בעלת איכות תמונה טובה, זרימה חלקה ומהירה ללא השהיות וקיטועים והתמודדות עם תנאי תאורה בעייתיים. את איכות התמונה קובעים פרמטרים שונים, שהמכלול של כולם עושים את מצלמת הרשת לטובה יותר או פחות.

רזולוציית וידיאו וסטילס: הרזולוציה היא אחד הפרמטרים החשובים באיכות הצילום. היא קובעת עד כמה חדה ומפורטת תהיה התמונה. הרזולוציה הרווחת במצלמות רשת היא רזולוציית Full HD 1920X1080. תוכלו למצוא מצלמות ברזולוציה נמוכה יותר, אך זו פחות מומלצת, לצד מצלמות ברזולוציית 2K Quad HD ו-4K UHD. לרוב המשתמשים תספיק מצלמת Full HD, אבל מי שמחפש איכות גבוהה במיוחד ויש לו מסך תומך יכול לבחור ברזולוציות גבוהות יותר.

ייעודן העיקרי של מצלמות רשת הוא לשיחות וידיאו, אך הן מסוגלות גם ללכוד תמונות סטילס. רזולוציית צילום הסטילס אינה שונה עקרונית מרזולוציית הוידיאו, שכן שתיהן נקלטות על אותו החיישן, אך דגמים מסוימים מסוגלים לבצע אינטרפולציה מסוימת ולהגדיל את התמונה מעבר לממדי החיישן. לעתים מוצגת הרזולוציה המשודרגת כרזולוציית המצלמה, וניתן לטעות ולחשוב שרזולוציה גבוהה זו מתייחסת ליכולות הוידיאו של המצלמה – בדקו נתון זה היטב בהשוואה למפרט המקורי באתר היצרן (או על אריזת המוצר), כלומר מהי רזולוציית הוידיאו. בנוסף, התוצאה המתקבלת מאינטרפולציה כזו היא על פי רוב באיכות בינונית בלבד, ולא כדאי לבנות על נתונים מנופחים כאלה.

קצב פריימים: קצב פריימים סטנדרטי ואיכותי של וידיאו נע בין 24 ל-30 פריימים בשנייה. כדאי לשים לב לנתון זה – דגמים המציגים רזולוציה גבוהה אך קצב פריימים נמוך לא יפיקו בסופו של דבר תוצאה טובה ונעימה לעין. בדגמים המציעים רזולוציות גבוהות במיוחד, כדאי לבדוק היטב מהו קצב הפריימים ברזולוציות אלו. לעתים קצב של 30 פריימים בשנייה אפשרי רק ברזולוציה נמוכה יותר, וברזולוציה המרבית תאלצו להסתפק בקצב של 15 פריימים בשנייה, גם אם קצב הפריימים המרבי באותו הדגם גבוה יותר.

סוג החיישן: קיימים שני סוגים של חיישנים למצלמות רשת: CMOS ו-CCD. לא נלאה אתכם בתיאור המבנה הארכיטקטוני של כל חיישן, רק נציין בקצרה את ההבדלים ביניהם:

• חיישן CMOS זול יותר, קטן יותר (מאפשר מזעור של המצלמה עצמה), ובאופן כללי איכותי פחות מפני ששטח החיישן מקבל פחות אור בגלל המבנה המסוים שלו, מה שגורם להגברה מלאכותית של התאורה ולהופעת רעש דיגיטלי (במיוחד בתאורה חלשה

• חיישן CCD נפוץ יותר במצלמות דיגיטליות או וידיאו ופחות במצלמות רשת בגלל עלותו היקרה יחסית וגודלו. רגישותו לאור גבוהה יותר מחיישן ה-CMOS ולכן איכות התמונה שהוא מספק טובה בהרבה.
  
  עדשה: העדשה היא הרכיב האופטי דרכו עובר המידע אל החיישן, ואיכותה קובעת את האיכות הכללית של התמונה. ברוב מצלמות הרשת נמצאת עדשה פשוטה ובסיסית, אך בדגמים מתקדמים ויקרים יותר ישנן עדשות זכוכית איכותיות, לפעמים ממותג אופטיקה ידוע כמו Zeiss וכדומה.  
  
  בנוסף, כדאי לבדוק את רוחב הזווית של העדשה – ככל שהזווית רחבה יותר, המצלמה תקלוט שטח גדול יותר מהחלל המצולם. זווית רחבה נעה בין 70 ל-80 מעלות.
  
  חלק מהדגמים מציעים אפשרות של זום. ברוב המצלמות  הזום הוא דיגיטלי, שגורם למעשה לירידה באיכות התמונה. אם בכוונתכם לעשות שימוש משמעותי בזום מבלי להתפשר על איכות, העדיפו מצלמה בעלת זום אופטי.

מיקוד אוטומטי וזיהוי פנים: כדי למקד את עדשת המצלמה לאזור הרצוי, מצוידות רוב המצלמות במנגנון פוקוס ידני. בדגמים מתקדמים מערכת המיקוד היא אוטומטית והיא יעילה מאוד בשיחות וידיאו, שכן המצלמה שומרת שהמשתמש יהיה בפוקוס כל העת. בדגמים אחרים קיימת תכונת Face Tracking – מעקב רציף אחרי פני המשתמש, כך שגם אם תזוזו מעט בטווח הצפייה שלה, המצלמה תנוע כדי להתאים את עצמה למיקום של הפנים שלכם.

תמיכה ב-HDR: תכונה שקיימת במצלמות מתקדמות ונועדה לשפר תמונה בעלת אזורים בהירים וכהים המכילים פרטים, שללא תיקון ה-HDR לא היו נראים בתמונה.

אפקטים: עם חלק ממצלמות הרשת תקבלו תוכנה הכוללת ערכת אפקטים משעשעים – עיוות ומתיחה, הוספת מסגרות או תוספות של זקן ושפם וכדומה.

מלבד המרכיבים העיקריים – עדשה וחיישן – תוכלו למצוא בדגמים שונים של מצלמות רשת כמה תוספות ושיפורים שעשויים להפוך את חוויית השימוש לטובה ומהנה יותר.

מיקרופון מובנה: בדגמים רבים של מצלמות רשת  משולב גם מיקרופון, החוסך את הצורך ברכישת מיקרופון נוסף ומקום על עמדת המחשב. כיון שהשימוש העיקרי של מצלמת הרשת היא לשיחות וידיאו, המיקרופון המובנה הוא פתרון יעיל ומומלץ.

מקשי חומרה: חלק מהמצלמות כוללות מקשי חומרה המאפשרים גישה מקוצרת לתוכנת שיחות הוידיאו, לכידה מהירה של תמונת סטילס, השתקה של המיקרופון ואף שליחה מהירה של הקטע או התמונה המצולמים ישירות לרשת החברתית. 

מצלמות הרשת זכו למגוון עיצובים וצורות שונות; בדרך כלל מדובר בעניין של טעם בלבד, אך גם הפונקציונאליות של המצלמה משתנה על פי צורתה ובעיקר על פי אופן העמדתה. ישנם דגמים שמתאימים במיוחד למסכי LCD דקים, אחרי נועדו לעמידה על השולחן ואחרים מותאמים ספציפית למחשבים ניידים.

מעמד או תופסן: מצלמות הרשת השונות נמכרות עם תופסנים או עם רגליות: התופסן נצמד למסך או לדופן המדף וכדומה; רגליות יכולות להיות קצרות, עשויות פלסטיק או מצופות בגומי למניעת תזוזה אקראית על השולחן, ואף ארוכות וגמישות הניתנות לכוונון. בדקו והחליטו מראש היכן אתם מעוניינים למקם את מצלמת הרשת, כך תוכלו גם לבחור את תצורת המעמד המתאימה לכם.

חיבור המצלמה למחשב: רובן המכריע של מצלמות הרשת מתחברות למחשב באמצעות כבל USB, כיוון שעל פי רוב הן אינן אמורות לזוז ממקומן – לכל היותר כמה סנטימטרים לכאן או לשם לשיפור הזווית אך לא יותר מכך. כדאי לבדוק את אורך הכבל המסופק עם המצלמה ולוודא שהוא תואם את המרחק בין נקודת ה-USB במחשב לבין מקומה המתוכנן של המצלמה.

עבור משוגעים לדבר, שרוצים את עמדת המחשב שלהם נקייה לגמרי מכבלים, קיימים בשוק דגמים ספורים התומכים בחיבור אלחוטי למחשב בדומה למקלדות ועכברים אלחוטיים, אך מחירם גבוה למדי.

מספר הדגמים של מצלמות רשת הקיים בשוק גדול מאוד, וכך גם טווח המחירים: תוכלו לרכוש מצלמה בסיסית ופשוטה החל ב-30 שקלים, ועד מצלמה איכותית ואלחוטית ב-1,000 שקלים ויותר. מצלמות ממותג מוכר (כגון Logitech, Microsoft, Creative ועוד) נמכרות החל מכ-100-150 שקלים.

על מצלמת רשת תקבלו על פי רוב תקופת אחריות שבין שנה לשנתיים.