מסכי OLED ידועים בעיקר בשני דברים: התמונה מרהיבה אך לא בהירה במיוחד, ויש סיכוי גבוה יותר לצריבת תמונה. בתחילת 2022, חברת LG הכריזה על פאנל ה-OLED Evo שמשפר משמעותית את בהירות המסך בלי להגביר את הסיכון לצריבת תמונה. 

ה-LG CS הוא דגם חדש שיצא ממש לאחרונה בתזמון עם המונדיאל והוא ממוקם באמצע בין דגם ה-C1 של שנה שעברה ל-C2 החדשה שיצאה לפני כמה חודשים. מערכת ההפעלה העדכנית היא WebOS 22 וגם המעבד הוא מהדור החדש - ה-Alpha9 Gen5. לעומת זאת, פאנל ה-OLED הוא מהדור הקודם לעומת ה-OLED Evo שקיים ב-C2, שהוא משמעותית בהיר יותר.

ה-Philips 707 מכילה פאנל OLED מתוצרת LG שמבחינת הבהירות שלו, סיפק ביצועים דומים למה שראינו שני דורות אחורה. בעוד שה-CS בהירה בצורה מספקת, המסך בהחלט יכול להרגיש כמו מראה אם אתם נמצאים בסמוך לחלון, מה שהופך את השימוש בו בסלון ישראלי לפחות מוצלח. מנגד, המסך של הפיליפס 707 מצופה בגימור מט המונע השתקפויות, אך הבהירות שלו נמוכה משמעותית.

בבדיקה עם מכשיר כיול שבה הצגנו צבע לבן על כל המסך (Full Field), ה-CS הגיעה ל-195cd/m ואילו מנגנון הגבלת הבהירות (ABL) של ה-707, אפשר לה להגיע רק ל-103cd/m. כשפתחנו את התפריט המובנה שמכסה שליש מהתצוגה, הבהירות עלתה ל-150cd/m. המשמעות היא, שהמסך של פיליפס לא רק מיושן וצורך הרבה מאוד אנרגיה (יעילות אנרגית G), הוא לא שמיש במיוחד אלא אם תציבו אותו בחדר חשוך.

דוגמה טובה שהבליטה את ההבדלים בין המסכים נמצאת בפתיח של הסדרה הדוקומנטרית Our Planet בנטפליקס. בשנייה 17 כדור הארץ זורח מעל הירח וברקע אלפי כוכבים. כאן דווקא הפיליפס נראתה טוב יותר בגלל צבע הירח האפור לעומת הגוון המעט אדמדם שה-LG נתנה לו. אך רגע אחרי זה כשכדור הארץ מסתובב אל תוך הלילה והאנושות מדליקה את מילוני האורות הזעירים שלה, ב-LG הם מופיעים כבוהק צהבהב זוהר ומלא פרטים ובפיליפס הם נראים כמו אור צהוב חסר חיים. אם תמשיכו עוד דקה פנימה לתוך פרק ה-Forests, בסצינות שבהן סלעים ואדמה בולטים על רגע היער המושלג, אפשר לראות בבירור כיצד האזורים הכהים של התמונה מוצגים היטב ב-LG אך הם חשוכים וחסרי פירוט בפיליפס והתוצאות חזרו על עצמן בכל מקור וידאו שהצגנו על הטלוויזיות.

בעוד שבהירות גבוהה היא אלמנט משמעותי במסכי OLED, מגוון הצבעים ורמת הדיוק שלהם היא חלק נכבד גם כן. מהבדיקות שהרצנו על המסכים, ראינו שכל עוד מה שהוצג לא היה בקצוות של הטווח הדינמי, כלומר כל מה שנמצא בין לבן בוהק כמו שלג ושחור כמו זפת, ההבדלים בין המסכים לא היה בולט במיוחד. אך ברגע שאובייקט חשוך או מואר הופיע, היה קל מאוד לראות כיצד המסך של LG בולט לטובה.

יש טריק שיצרניות הטלוויזיות משתמשות בו כדי לקבל דירוג אנרגטי טוב יותר, כפי שנדרש באיחוד האירופי. כברירת מחדל הן מגבילות את הבהירות של המסך כדי להנמיך את צריכת החשמל ולרוב ניתן לבטל זאת דרך תפריט ניהול האנרגיה או חסכון בחשמל וכדומה. אך יש כאלו המסוות את האופציה תחת שמות שונים כמו LG, שם זה נמצא תחת הגדרות > כללי > טיפול OLED > טיפול עצמי של ההתקן > חיסכון באנרגיה > צעד עבור חיסכון באנרגיה > כיבוי. גם במסך של פיליפס ביטלנו את החסכון בחשמל וגם הוא הוסתר בהגדרות המתקדמות וזה אכן שיפר את המצב אך התוצאה הייתה רחוקה מאוד מהמתחרה.

מערך הרמקולים של LG כולל 2 קדמיים בתחתית המסך ועוד 2 בחלקו העליון בהספק כולל של 40W. במידה והפעלתם תוכן בדולבי אטמוס, תוכלו להבחין מיד בבמת הסראונד שהטלוויזיה מסוגלת לייצר. תכני סטריאו לעומת זאת לא מרגשים במיוחד אך כן יש לה באסים מרשימים ביחס לעיצוב הדקיק שלה.

לפיליפס יש 2 רמקולים קדמיים 20W ועוד רמקול בגב המסך עבור התדרים הנמוכים. בעוד שחווית הסראונד הייתה יותר מתונה, הצליל היה יחסית עמוק ומרשים בכל סיטואציה ולטעמנו הרמקולים של פיליפס הם מעט יותר טובים מאלו של LG.

מערכת ההפעלה בפיליפס היא Android TV 11 ומעליה הממשק הייעודי של החברה, שנראה כאילו תרגמו אותו דרך בינג. שגיאות כתיב, שגיאות תרגום, אפילו מילים שנגמרו באמצע או שהוחלפו להן האותיות.

לעומת שאר הטלוויזיות במבחן, השלט הרחוק של פיליפס הוא הגדול והכבד ביותר ומכיל פי 3 יותר כפתורים. אף אחד מהם אגב, לא מוביל להגדרות חלילה, אלא לתפריט שמופיע בצד ימין, ממנו אפשר להגיע לעמוד הראשי של ההגדרות שעכשיו מופיעות בצד שמאל ומפה זה רק נהייה מבלבל יותר.

אחד המכשולים שהממשק הזה מייצר הוא לכייל את המסך או אפילו סתם להגדיר את התמונה. זוהי הטלוויזיה הראשונה שפגשנו שבה תפריט הגדרות התמונה מכסה את כל המסך בצבע אטום ורק כשבוחרים סעיף ספציפי לשנות כמו בהירות, הוא מקטין את פס השליטה כך שיהיה אפשר פחות או יותר מה עושים. אך אם תיכנסו להגדרות המתקדמות ותבקשו לשנות את האיזון הלבן, התפריט יכסה שני שליש מהמסך, כך שהחלק שנשאר בצד - בהחלט לא המקום שבו מציבים מכשיר כיול, יוצג בבהירות גבוהה יותר מהתפריט הקודם שהראה את רוב המסך, בגלל האופן שבו מנגנון הגבלת התאורה פועל.

לטלוויזיה של פיליפס יש תאורה הפונה לכיוון הקיר המסוגלת להאיר אותו בעיבוד מופשט לצבעים המופיעים בקצוות המסך, מה שממלא את שדה הראייה. אחת האופציות החביבות לקראת המונדיאל, היא האפשרות לבחור איזה דגל יוצג על ידי התאורה הסביבתית. בעוד שהתאורה אינה מפורטת מספיק בשביל דגלים מסובכים, היא עדיין מסוגלת להעביר את התחושה הכללית של הדגל וזה מאוד נחמד. בכללי הקונספט של האמבילייט היה נראה לנו כמו גימיק מיותר, אך ברגע שהפעלנו אותו על מצב חי כך שהוא מגיב לווידאו שמוצג באותו רגע, הבנו שני דברים: זה באמת מעמיק את תחושת האימרסיביות עם מה שמוצג על המסך. וזה גורם לטלוויזיה להיראות בהירה יותר ממה שהיא באמת.

שתי הטלוויזיות תומכות ב-4K 120Hz, ALLM, VRR, FreeSync ו-G-Sync, אך לפיליפס אין או לפחות לא הצלחנו לאתר, מצב משחק ייעודי המרכז בצורה נוחה את כל הפונקציות הרלוונטיות לגיימינג.

ה-LG CS תומכת רשמית ב-Dolby Vision ב-4K 120Hz וברגע שהטלוויזיה מזהה שמדובר בקונסולה, התפריט מתחלף ל-Game Mode שם ניתן לראות את קצב הפריימים לשנייה ולשנות את הגדרות התמונה בזריזות. מיד עם הפעלת תוכן בתקן כמו Dolby Vision, מופיע לוגו על המסך שמאשר שהוא הופעל.

בפיליפס הסיפור מעט שונה. למרות שה-707 תומכת בדולבי ויז'ן וקונסולת האקסבוקס X שחיברנו דרך שקע HDMI 2.1, דיווחה שהטלוויזיה אכן תומכת בכל הפורמטיםלהציג ב-4K 120 Hz Dolby Vision, הטלוויזיה לא ממש הסכימה ולמעשה לא הציגה חיווי כלשהו על כך שהיא מזהה את התקן ונשארנו עם HDR רגיל בלבד.

בטלוויזיה של פיליפס יש מערכת אנדרואיד יחסית גמישה כך שאפשר להתקין כל אפליקציה תואמת אך הממשק של החברה מסורבל ופונקציית האמבילייט שאנחנו אישית חיבבנו, אינה מספיקה כדי לכפר על החסרון הקריטי ביותר, שהוא המסך החשוך והמיושן. 

הטלוויזיה של LG לעומת זאת מספקת תמונה מרהיבה ובהירה לצד צבעים עשירים ומדויקים. מערכת ההפעלה שלה יחסית קלה לתפעול, ישנה תמיכה ברוב האפליקציות הרלוונטיות לישראל, אפשרויות הגיימינג נרחבות ועובדות היטב וכוח העיבוד של המעבד החדש ניכר בכל היבט. ועם כל זאת, מחירה נמוך בכמעט אלף שקל מהמתחרה כך שללא ספק, ה-LG CS היא טלוויזיית ה-OLED המנצחת.

אחד הסעיפים החשובים בטלוויזיות כיום היא ההתאמה לקונסולות הגיימינג העדכניות. מגוון הטכנולוגיות מתוארות ברצף טכני של ראשי תיבות מבלבלים ולשם כך הוספנו הסבר מקוצר על המשמעות של כל הסעיפים השונים.

4K 120Hz - נתון זה מתייחס ליכולת של המסך להציג תמונה ממקור חיצוני ברזולוציה של 3840x2160 בקצב רענון של 120 הרץ, מה שמתורגם ל-120 פריים בשנייה. זה משהו שרק מחשבים עם כרטיסי מסך חזקים וה-XBox Series X וה-PS5.

ALLM - או Auto Low Latency Mode היא תכונה בטלוויזיה המופעלת אוטומטית כשמזוהה מקור כמו קונסולת משחק ומטרתה לצמצם את השיהוי בין יצירת התמונה בקונסולה לרגע שבו היא מופיעה על המסך. הגורמים העיקריים לשיהוי, הם מעבדי תמונה למיניהם ובפרט, מנגנון החלקת התמונה שבמצב משחק מכובה אוטומטית.

VRR - היא טכנולוגיה המאפשרת לשנות דינמית את קצב רענון המסך כדי שיהיה מסונכרן עם קצב הפריימים שהקונסולה המחוברת דרך HDMI מייצרת. אם שיטה זו או דומותיה אינן קיימות, כל שינוי פתאומי בקצב הפריימים יגרום לתופעות ויזואליות כמו קרעים בגרפיקה להופיע על המסך.

AMD FreeSync ו-Nvidia G-Sync: שני התקנים האלה עושים פחות או יותר אותו דבר כמו VRR אך הם פועלים על כל מקור וידאו, לא רק בחיבור HDMI. תקן ה-FreeSync זמין לשימוש בחינם אך תקן ה-G-Sync נשען על חומרה ייעודית והוא מעלה את מחיר המסך, בגלל עלות הרישיון שהיצרן נאלץ לשלם.

מסכי מיני לד הם מסכי LCD רגילים, אך התאורה האחורית שלהם מורכבת ממאות נורות לד שניתן להדליק ולכבות בנפרד בהתאם לצורך, לעומת פסי תאורה המותקנים בגב או במסגרת המסך, שמאירים את כל המסך בבת אחת.

הסמסונג QN85B שייכת לסדרה שהחברה מכנה Neo QLED. הכוונה ב-QLED לשכבה שנמצאת בין התאורה האחורית לפיקסלים שמרכיבים את התמונה. על ידי העברת זרם חשמלי, ניתן לחסום במדויק את התאורה האחורית, כדי למנוע מפיקסלים שאמורים להיות שחורים, להישטף באור מהפיקסלים הסמוכים שאמורים להיות מוארים. בדגם זה ישנו פאנל IPS שידוע בזכות הצבעים המדויקים שלו וזווית הצפייה הרחבה שהוא מספק, אך קצב הרענון שלו לרוב לא עובר את ה-120 הרץ שזה גם ככה, המקסימום שקונסולות המשחק מסוגלות לייצר.

ה-TCL C835 היא טלוויזיית מיני LED עם פאנל VA המציג צבעים פחות מרשימים ומדויקים מפאנל ה-IPS, אך קצב הרענון שלו גבוה ודגם זה מסוגל להגיע ל-144 הרץ.

בעוד ששמן של שתי הטלוויזיות כולל את המונחים QLED ו-Mini LED, יש ביניהן הבדל טכני משמעותי שיכול לשנות את כל התמונה. התאורה האחורית בדגם של TCL מחולקת ל-288 אזורים הנשלטים בנפרד (Local Dimming), ואילו בסמסונג יש 720 אזורי תאורה. תאורטית היכולת של ה-QN85B לספק תמונה עם ניגודיות גבוהה ורמות שחור עמוקות אמורה להיות משמעותית טובה יותר מזו של ה-TCL, אך בפועל, שתיהן תפקדו פחות או יותר באותה רמה טובה ושימושית.

עם זאת, המסך של סמסונג הגיע לבהירות כמעט כפולה מזו של המתחרה: 542cd/m לעומת 280cd/m ב-TCL וההבדל הזה ניכר. בחדר עם מעט אור לא תבחינו בהבדל בין השתיים בקלות, אך רוב בתי הדירות שנבנו בישראל החל משנות ה-90, כוללים באיזשהו אופן מרפסת עם חלון גדול וגם אם השמש לא מאירה ישירות פנימה, החלון עדיין מתפקד כמו גוף תאורה עצום. טלוויזיה בהירה במיוחד כמו ה-QN85B תתן מענה טוב יותר לחדרים מוארים. אך גם לדברים טובים יש צד בעייתי שכן מסך בהיר עד אינסוף הוא לאו דווקא מסך מדויק. הגברת עוצמת התאורה האחורית גורמת גם לצבעים להיראות רווים יותר, לעיתים אף מוגזמים לגמרי. אך אם תעברו ל-Filmmaker Mode, הצבעים יראו הרבה יותר טבעיים, אך הבהירות תרד לרמה סטנדרטית.

שתי הטלוויזיות תומכות ב-Dolby Atmos אך רק ה-TCL תומכת גם ב-DTS. ל-TCL יש שני רמקולים בהספק 15W ועוד רמקול בחלקו האחורי בהספק 20W האחראי לתדרים הנמוכים יותר. בסמסונג יש מערך רמקולים בתצורת 2.2.2, כלומר 2 קדמיים, 2 עליונים ו-2 כביכול לסראונד הפועלים על ידי החזרת צליל מהקירות סביב. כנהוג בטלוויזיות דקות, שתיהן סיפקו צליל יחסית אנמי ולא מרשים במיוחד אך מערך הרמקולים של סמסונג כן הצליח ליצור איזושהי במת סטריאו ישירות מולו.

מערכת ההפעלה בטלוויזיה של סמסונג היא TizenOS 6.5 שהיא אמנם לא המועדפת עלינו בגלל האיטיות האקראית שלה ומבנה התפריטים המתסכל שדורש ניווט אינטנסיבי לאור מיעוט הכפתורים בשלט הרחוק המינימליסטי. מערכת הטייזן תומכת ברוב האפליקציות הישראליות הפופולריות ובין השאר היא מאפשרת לטלוויזיה לתפקד כמרכז שליטה לבית החכם דרך שירות Smart Things של החברה.

מערכת ההפעלה בדגם של TCL היא Google TV המבוססת על Android TV, כך שהיא תומכת בכל האפליקציות המוכרות ובנוסף מסוגלת לייצר המלצות אישיות ואף תומכת בסינון תכנים. למעשה, שפע האפליקציות מהווה אחת התכונות הטובות ביותר של טלוויזיות מבוססות אנדרואיד. מצד שני, פונקציות בסיסיות כמו חיבור אוזניות בלוטות', דורש העמקה במספר מוגזם של תתי תפריטים המכסים את המסך כולו. אך כל זה עוד היה סביר, אם האפליקציות לא היו מפסיקות להגיב לעיתים כה קרובות. בין אם זה נטפליקס, יוטיוב או במיוחד דיסני פלוס שידועה בבעייתיות שלה, מצאנו את עצמנו לא פעם נאלצים להפעיל מחדש את הטלוויזיה על ידי לחיצה והחזקה של כפתור הכיבוי לכ-15 שניות רק כדי להפעיל את הכל מחדש.

לשתי הטלוויזיות יש מצב משחק ייעודי המופעל אוטומטית כשהטלוויזיה מזהה חיבור של קונסולה או מחשב. יחד עם הזיהוי המסך אמור לבטל את מנגנון החלקת התמונה וסינון הרעשים שגורם לעיכוב בהצגדת התמונה. ולהפעיל את מצב התגובה המהיר (ALLM) כך שהשיהוי בין יציאת התמונה מהקונסולה והצגתה על המסך, יהיה קצר ככל הניתן. אחת הדרכים שניתן לזהות שמצב זה הופעל, היא חיווי כלשהו בפינת המסך או הפעלה של תפריט מיוחד שדרכו ניתן לבצע שינויים מהירים בהגדרות התמונה והסאונד.

שתי הטלוויזיות תומכות באותם פורמטים אך לעומת ה-TCL, לסמסונג אין תמיכה ב-Dolby Vision בגלל התקן המתחרה שהיא פיתחה בשם HDR10+. ה-C835 של TCL אף לא פעם אחת הפעילה את ה-Game Mode כשחיברנו את קונסולת ה-Xbox Series X, כך שנאלצנו לטייל דרך סבך התפריטים המיותר כדי להפעיל אותו ידנית. אך פה זה לא נגמר, שכן עם ההפעלה הראשונית, כברירת מחדל ובאמת שאיננו יודעים למה זו בכלל אופציה, קצב הרענון היה מוגבל ל-50 או 60 הרץ ורק דרך תפריט מצב המשחק, יכולנו לשנות הגדרה בשם Boost ל-Super Fast, ואז 120 הרץ נהייה אפשרי.

לטעמנו טכנולוגיית ה-Mini LED היא איזון מעולה בין בהירות גבוהה לעמידות לאורך זמן. בתוספת שכבת ה-Quantum Dot, מתקבלת תמונה מרשימה ביותר. יחד עם זאת, איכות התמונה היא לא התכונה היחידה שחשוב להתייחס אליה, שכן לרוב הטלוויזיה עצמה היא מקור השידור ולא ממיר חיצוני, כך שממשק מהיר או לפחות הגיוני, הוא חלק מהותי בחווית השימוש. יחד עם חווית גיימינג טובה, רמקולים איכותיים ותמונה בהירה ביותר, הסמסונג QE65QN85B היא המנצחת בקטגוריית המיני לד. 

ההייסנס והשיאומי הן הטלוויזיות הפשוטות ביותר במבחן זה וכדי לעמוד ביעד המחיר הנגיש שלהן, הן כוללות מעט מאוד אפשרויות מתקדמות כמו קצב רענון גבוה, מעבד מהיר או עיצוב יוקרתי.

לא ציפינו לתמונה מרהיבה מצמד טלוויזיות ה-LED כי הן בבירור יותר ממוקדות תקציב מאשר איכות, אך כאן חיכתה לנו הפתעה. ה-A7G של הייסנס תפקדה היטב בכל הקשור לתכני SDR ו-Dolby Vision למרות שגווני העור נראו לא טבעיים במיוחד ומנגנון החלקת התמונה גרם להפרעות רבות להופיע סביב אובייקטים שנעים במהירות.

בתכני HDR מסוימים חזינו בתופעה שלא ראינו בשאר המסכים - Color Banding, בה מעבד התמונה מקבץ צבעים בהירים לרצועות אחידות עם שוליים רועשים. מהחשש שזה נוצר כתוצאה מהגדרה כלשהי שעשינו, איפסנו את הגדרות התמונה, אך התופעה המשיכה. בעיה זו לא הופיעה בתכנים רגילים או ב-Dolby Vision, אלא ספציפית ב-HDR.

מבין כל הטלוויזיות שבמבחן, רק בהייסנס יכולנו לראות בבירור את גופי התאורה במסגרת המסך, מה שיצר מעין שוליים מוארים שהעיבו על חווית הצפייה.

מצד שני, ה-P1E של שיאומי הפתיעה אותנו מאוד. למרות חוסר החדות המובהק שליווה כל תוכן שהוצג על המסך, רמת הדיוק של הצבעים הייתה מרשימה מאוד ואף טובה יותר מההייסנס. גווני העור היו מעט אנמיים אך עדיין נעימים לעין. התגובה של מחליק התמונה הייתה טובה מהצפוי והמערכת התמודדה היטב עם תנועה לא צפויה.

הטווח הדינמי המוגבל של המסך היה בולט בעיקר בסרטי HDR בסצינות שבהן הופיעו אובייקטים בהירים קטני מידה על רקע חשוך. היות והמסך מואר כולו באופן אחיד, החלקים הבהירים מוצגים כלבנים לגמרי וללא פירוט, משהו שמסכי ה-OLED למשל מתמודדים איתו היטב. כצפוי במסכים אלה, רמות השחור אינן נמוכות במיוחד אך להפתעתנו השחורים לא היו יותר מדי אפורים אך אכן הייתה הילה בולטת סביב אובייקטים בהירים על רקע חשוך.

כן נתקלנו בקושי לכייל את המסך ולא בגלל היעדר אפשרויות מתקדמות, אלו היו פה בשפע. אך מסיבה כלשהי, כשחיברנו את המחשב עם מכשיר הכיול לטלוויזיה, כל ניסיון לשנות את גווני הצבע דרך התפריט המתקדם, לא התבטאו על המסך והאופציה היחידה שעבדה הייתה בתפריט המאוד כללי של טמפרטורת הצבע.

למרבה התסכול, איכשהו אותן הגדרות נשמרו ולהפתעתנו, כשצפינו בקבצי הבדיקה מכונן אחסון חיצוני, הן באו לידי ביטוי אך היו שגויות לגמרי. אבל זה לא נגמר פה, שכן בכל פעם שמקור התמונה המחובר ל-HDMI התנתק אפילו לשנייה, כל ההגדרות התאפסו לברירת מחדל אוטומטית. בכך למרות שהטלוויזיה תומכת ב-CEC (שליטה והעברת מידע דרך HDMI), היא שכחה לגמרי את ההתקן כך שנאלצנו בכל פעם לבחור מחדש את ההגדרות השונות.

מערכת ההפעלה היא אנדרואיד TV ומעליה הממשק של שיאומי. הממשק מתורגם בצורה סבירה לעברית אך יש לא מעט סעיפים שבולט שאף דובר עברית לא עובר עליהם. המעבד המובנה חלש למדי וזה מתבטא בזמני טעינה ארוכים ובתגובה איטית של המערכת. היות ורוב תוכן הצפייה לא מגיע מממיר חיצוני אלא מאפליקציות המותקנות בתוך הטלוויזיה, יש למהירות המעבד משמעות גדולה. כמו כן, בחלק מהתוכן שהפעלנו מכונן חיצוני, היו גמגומים בניגון הקובץ. הכונן עצמו מהיר ביותר, אך לטלוויזיה יש רק שני שקעי USB 2.0 0.5A ואותו קובץ עבד היטב בטלוויזיות אחרות עם שקע USB 2.0 כך שהטלוויזיה עצמה היא זו שגורמת לאיטיות.

להייסנס יש תמיכה ב-Dolby Atmos ואילו לשיאומי יש תמיכה ב-Dolby Audio, עדיין סראונד אבל לא צליל מרחבי כמו אטמוס. בכנות לא ציפינו ליותר מדי מהרמקולים המובנים וזה בדיוק מה שקיבלנו. בהייסנס אמנם המצב היה יותר טוב, אך שתיהן נשמעו בדיוק כמו מה שהן, מלבנים מפלסטיק מצופים בעוד פלסטיק. סאונד בר ולו הבסיסי ביותר, ישדרג את הצליל משמעותית.

להייסנס ישנה מערכת הפעלה ייעודית בשם VIDAA U5.0 ואולי התכונה הכי מוצלחת בה היא אפליקציית FIFA הבלעדית, המכילה עולם תוכן של כדורגל מודרני לצד רגעים היסטוריים בספורט. האפליקציה אמנם מאפשרת לצפות במשחקי המונדיאל, אך רק אלו שלא נרכשו על ידי גופי שידור. 

מהירות התגובה של הטלוויזיה משתנה בהתאם לאפליקציה שנמצאת כרגע בשימוש. למשל בתוך אותה אפליקציית FIFA, הדפדוף איטי מאוד אך בתוך תפריט ההגדרות, הטלוויזיה מגיבה מיידית.

הטלוויזיה של שיאומי מגיעה עם Android TV 10 וללא ממשק של שיאומי מעל. יש כאלו שיעדיפו את האנדרואיד הנקי על פני הממשקים האיומים ששאר החברות מציעות. עם זאת, מדובר בגרסה יחסית ישנה שאמנם תומכת בכל האפליקציות המוכרות, אך אינה מסוגלת לנגן מאחסון חיצוני, קבצים בפורמטים כמו ts או כאלו שקודדו ב-h.265, בזמן ששאר הטלוויזיות יכולות בהחלט.

להייסנס יש מצב משחק ותמיכה ב-VRR ו-ALLM אך קצב הרענון של המסך הוא 50\60 הרץ כך שהוא פתרון תקציבי למסך משחקים. לשיאומי אין אף תכונה שקשורה למשחקים כך שאם נושא זה חשוב לכם, ההייסנס יותר רלוונטית.

מבחינת עלות תועלת, קשה לנצח את שיאומי. ל-P1E יש את כל מה שצריך כדי לראות טלוויזיה ברמה הבסיסית ביותר. אך תמורת כ-800 שקלים יותר, תקבלו טלוויזיה משמעותית יותר מהירה ותמיכה יותר טובה בקונסולות משחק. לכן ההייסנס היא המנצחת בקטגוריית ה-LED.

בבסיסן, כל הטלוויזיות מסוגלות לבצע את אותה פעולה בסיסית. אך כמו בכל קטגוריות היוקרה כיום, יש נקודה מסוימת שבה מופר האיזון המצופה בין עלות המוצר למה שהוא מספק בפועל. הנחת היסוד היא שמהירות העיבוד, איכות וכמות הרמקולים המובנים, עיצוב המכשיר והתמיכה בפורמטים מתקדמים, היא ביחס ישיר לעלות הטלוויזיה. יש בזה אמת אך עד גבול מסוים, שכן היחס בין המחיר לצרכן לכמות התכונות שכלולות במוצר, אינו לינארי כלל. כלומר טלוויזיה שעולה 5,000 שקל, לא מספקת פי שניים יותר תמורה לעומת כזו שעולה 2,500 שקל.

בקטגוריית ה-OLED, בזכות איכות התמונה, בהירות טובה, אפשרויות גיימינג מתקדמות וממשק מהיר, ה-LG CS היא טלוויזית ה-OLED הטובה ביותר.

בקטגוריית ה-Mini LED, בזכות בהירות גבוהה במיוחד, ממשק מוצלח וחווית גיימינג טובה, ה-Samsung QN85B היא טלוויזית המיני לד הטובה ביותר.

בקטגוריית ה-LED, בזכות ממשק יחסית מהיר, תמיכת גיימינג סבירה מנגנון החלקת תמונה מעולה ופאנל IPS, ההייסנס A7G היא טלוויזית ה-LED הטובה ביותר.