סקירת wisebuy - משחק ל X-Box Xbox One Assassin's Creed Rogue Remastered

Item: Xbox One Assassin's Creed Rogue Remastered
Author: לירן עבדי

לירן עבדי | 24.04.2018

הטוב

עלילה מפותחת ואפלה ביחס לקודמיו
גרפיקה משופרת
עולם מפותח ומלא בפריטי איסוף

הרע

חוזר על עצמו, לא מחדש מדי ביחס לקודמיו
מכניקה מייאשת
באגים חוזרים ונשנים

בשורה התחתונה

הוא אולי לא מסעיר כמו Black Flag או בורך בסיפור מפותל כמו הכותרים הראשונים בסדרה המפוארת, אבל Assassin's Creed Rogue Remastered עדיין נאמן לסדרה המוצלחת הן מבחינת המשחקיות המגוונת והן מבחינת קו העלילה המושקע. יש בו כמה ליקויים שחשוב להכיר, כמו מנגנון מגושם של שליטה על הדמות ובאגים שצצים מפעם לפעם, אך אם תסכימו להתפשר על אלו, Ubisoft מציעה את אותו משחק עולם פתוח נפלא, מוכר ומשופר גרפית, שיקרוץ במיוחד למכורי Assassin's Creed.

הקדמה

המשחק Assassin's Creed Rogue הושק לראשונה ב-2014 לפלטפורמות הפופולריות ובתור ממשיכו של Black Flag שיצא שנה לפניו, גם הוא הציע משחק הרפתקאות/פעולה בסגנון עולם פתוח, המתאר את המלחמה העיקשת ורבת השנים בין מסדר המתנקשים לטמפלרים ושילב משימות ימיות לצד יבשתיות. כעת המפתחת והמפיצה Ubisoft משחררת לשוק גרסת Remastered של המשחק, הכוללת בעיקר שיפורים גרפיים והרחבת הרזולוציה ל-4K עבור משתמשי Xbox One X ו-PS4 Pro, כשבעלי Xbox One ו-PS4 יאלצו להסתפק ב-p1080 בלבד. המשחק נבדק על גרסת Xbox One.

משחק ברשת (מולטיפלייר)

(15% מהציון הסופי)

6.5 מתוך 10

העולם הענק ש-Rogue מציע רק מחדד את הצורך במשחק ברשת ועדיין – אין כאן אפשרות לאחד כוחות עם משתתפים מרחבי העולם או להתמודד מול שחקנים בשר ודם. היותו של המשחק נטול מולטיפלייר מחסיר ממנו שעות רבות של משחק אך כאמור, לזכותו ייאמר שעדיין מדובר בחוויה הנושאת תוכן רב, כך גם שאחרי עשרות שעות יישאר לשחקנים המון פריטים לאסוף ומשימות להשלים, בטרם יגיעו ל-100% אחוזי השלמה הכל-כך מיוחלים.

משחקיות

(20% מהציון הסופי)

7.5 מתוך 10

העולם של Rogue מחולק לשלושה אזורים מרכזיים: צפון האוקיינוס האטלנטי, עמק ההדסון הנמתח בין ניו-יורק סיטי לאולבני והעיר ניו-יורק של המאה ה-18. כפי שניתן לנחש, כל אחד מהאזורים מציע חווית משחק שונה. באוקיינוס האטלנטי רוב הפעילויות סובבות ים מן סתם – ניתן לבזוז ספינות, לרדוף אחר אוצרות ולצוד יונקים ימיים שעורם מסוגל לשפר את הדמות. מהצד השני, העיר ניו-יורק מציעה חוויה יותר אורבנית וכוללת המון משימות משנה, משחקונים מהירים, איסוף פריטים שונים כמו כתבי שירה שצריך ללכוד וזיכרונות שיש לאתר. עמק ההדסון משלב בין השניים ומציע חוויה די דומה, עם הנופים המשכנעים והמפעימים ביותר מכל האזורים לטעמנו.

בחזרה למשחקיות, ברחבי המפה הענקית פוזרו מאות אוצרות וגם על חשיפת איים חדשים ומושלגים המפתחים לא וויתרו. בכלל, נראה ש- Rogue מרגיש כמו ניסיון לשדרג אתBlack Flag הנפלא. אפילו אנימציות הדמויות שזכרנו מכניסה למסבאה או בזמן רכישת שדרוגים לספינה לא השתנו בכלל, פרט לתלבושות ולמללים, שהחליפו אדרת בהתאם לאווירה הנוכחית כמובן. אמנם התווספו כמה אלמנטים חדשים כמו גילוי ציורי מערות ומציאת חלקי נשקים אבל הכל די מרגיש עוד מאותו דבר. זה לא מקורי במיוחד אבל גם לא רע כמו שזה עלול להישמע; חברות משחקים רבות שומרות על הנוסחה המנצחת ובוחרות לבצע שינויים מינוריים בסוס המנצח שלהן. זה לא תמיד מצליח כמובן, פשוט כי בעולם הגיימינג מחזור מתקשה לנצח חדשנות, אך במקרה הנוכחי זה עובד לא רע בכלל, גם אם החוויה הכללית שדבקה בנו לאורך המשימות היא "כבר היינו כאן".

ACR Remastered: גרפיקה חדשה, בעיות ישנות

הקרבות הימיים הם בהחלט הנקודה החזקה במשחק. הפעם שלטנו על ספינת ה-Morrigan והשדרוגים שכבר הכרנו מהמשחק הקודם נוכחים גם כאן: ניתן להגדיל את כמות כדורי הברזל המשוגרת לספינות אויב, להרחיב את התותחים ולהעצים את ההתנגחות שלנו. גם טקטיקת הקרב נותרה זהה, וכאשר אניות מלחמה מקיפות אותנו מכל כיוון, הדרך הנכונה לפעול היא כל הזמן להמשיך לנוע, להקפיד על איגופים ולכוון את התותחים אל נקודות התורפה של האויבים.

הבעיה שמעל כל רגעים מהנים אלו אלו צף חיסרון אחד בולט, ועם כל הכבוד לנופים מסחררים ואינספור משימות לבצע, אין חטא גדול משליטה בעייתית על הדמות הראשית. מכניקת השליטה על שיי מסורבלת ורצופה בכוונות שלא הובנו כהלכה. הטיפוס על עצים מוכרח להיות מתוזמן היטב, עלייה למגדלים יכולה להיות משימה מייאשת בפני עצמה וריב במסבאה תמיד הופך למגושם ונוטה לערב סתם שתיינים מההמון שנקלעו לדרכנו. יש גם לא מעט באגים שצצים מפעם לפעם, כמו אגרופים שלא פוגעים במטרה, נפילה למים בפעם המי-יודע-כמה במקום לטפס על הספינה או זינוק לתהום כי הבקר לא הבין לאיזה כיוון ביקשנו לקפוץ.

גרפיקה וסאונד

(25% מהציון הסופי)

8 מתוך 10

ההחלטה של Ubisoft לשחרר גרסה מחודשת ל-Rogue די מפתיעה; לא מדובר בכותר שבלט במיוחד, מה גם שמשחקים שקדמו לו הצליחו פי כמה וטרם קיבלו גרסת Remastered שתגרום למעריצים הכבדים להתענג עליהם. ובכל זאת, מסתבר שמאז 2014 עברנו כברת דרך באגף הוויז'ואל והשינויים ניכרים; הטקסטורות חדות יותר ופני הדמויות עברו הברשה נוספת כדי להיראות ריאליסטיות מכפי שהיו לפני 4 שנים. ההבדלים המהותיים ביותר מתבטאים בסביבה הדינמית – קרני השמש משתקפות על המים בגווני זהר שונים, אנימציית הגלים המתנפצים על הספינה הפכו לאותנטיים יותר והנופים המושלגים של ניו-יורק שויפו וכעת עשירים יותר בגווני לבן. גם בים יותר כיף לשוט – ניתן לצפות בזוהר הצפוני המהפנט, להתפאר מלוויתן ענק המזנק לצד הספינה וכמובן, הקרבות הימיים שופצו ועדיין מנציחות את הרגעים הכי מבריקים ומרגשים במשחק.

גם הערים קיבלו חיזוק גרפי משמעותי – ההמון התרחב והתמלא בדמויות נוספות המנפחות את העולם והופכות את העיר ניו-יורק לחיה ונושמת. רמת הצלליות עלו מדרגה ולעומת הביצועים החיוורים של מודל 2014, כעת הן מופקות בצורה הרבה יותר מציאותית: עלי העצים זוכים לצל משלהם וההיטל הכהה של הדמות הראשית נראה יותר מלוטש ועומד במדויק לפי כיוון השמש, המושפעים גם מתנועתו ואביזריו הנלווים. באותה נשימה, חשוב לזכור כי עדיין מדובר בגרסת Remastered ולא משחק חדש שיצא ב-2018 ועומד בסטנדרטים התובעניים ביותר מבחינה גרפית, כך שאין טעם לצפות למנגנון לכידת פנים עדכנית או תאורה סופר-ריאליסטית כפי שניתן למצוא במשחקים פורצי דרך שיצאו בחודשים האחרונים.

עלילה

(40% מהציון הסופי)

8 מתוך 10

עלילת Rogue עוקבת אחר שיי פטריק (Shay Patrick), מתנקש אירי במסדר המפורסם, המבקש למנוע את השתלטות הטמפלרים בניו-יורק המתפתחת של המאה ה-18. רצף מקרים גורם לנו במהרה לפקפק במסדר המתנקשים, כתוצאה מסדרת אירועים בה אנו נבגדים, חווים טלטלה מוסרית ולאורך המשחק נעים בין שני הארגונים, לא בטוחים למי עלינו להאמין, זאת כשאירועים היסטוריים חולפים על פנינו. באשר לאווירה, המשחק החליף לטון הרבה יותר קודר ופחות קליל מקודמו ואף משאר הכותרים בסדרה.

הסיפור האפל גורם לשחקן לפקפק בכל מה שהתרגל להכיר, והמעילה באמוננו פעם אחר פעם גרמה לנו לערער על קיומם של שני הגופים המסתוריים שטוענים לצדקת דרכם. קשה לומר שהסיפור סוחף ברוב המקרים, מה גם שהתקשינו למצוא דמויות זכורות למדי, פרט לגיבור שיי וכמה ממקורביו שמלווים את הקמפיין ליחיד. Ubisoft כבר הוכיחה שהיא מסוגלת להכיר לנו דמויות בלתי נשכחות במשחקים שיצאו לפני ואחרי Rogue, אלא שלצערנו במשחק הנוכחי אין יותר מדי כאלו.

דווקא הרגעים המרגשים והמעניינים יותר במשחק הם אלו שמשלבים פרצופים מוכרים וקטעי טריוויה כביכול שוליים שמאדירים את הסיפור הראשי ומספקים כמה רגעי מפתח שמחזירים אותנו למשחקים הקודמים. כיף להיזכר בדמויות מהעבר ולהתרגש כשהן חוזרות לסצנה או שניים, גם אם הן מופיעות לשם הסימבוליות והמחשת היקום העצום שבראו Ubisoft עם השנים, ממנו יש לחברת הפיתוח מצרפת הרבה במה להתגאות.